1. בעקבות כמה תגובות ושאלות שהופנו אלינו בעקבות מכתבו של ד"ר טסה, החלטנו להוציא הודעה מפורטת, שבה נעמיד דברים על דיוקם.
2. בדומה למכתבים קודמים, גם מכתבו של ד"ר טסה מציג את דעות ההנהלה, אמונותיה ושאיפותיה כאילו היו עובדות מוסכמות שאין עליהן מחלוקת.
3. מכתב זה, כקודמיו, כולל חצאי אמיתות ואי דיוקים. על מנת להסביר את הדברים באופן מדויק, התייחסותנו תהיה ארוכה מהרגיל. אולם בפתח הדברים יובא תקציר.
אי הדיוקים במכתבו של ד"ר טסה בקצרה:
א. נציגות סגל ההוראה הסכימה במהלך המו"מ, לאחר שהוצע לה על ידי ההנהלה, שהעוסקים בעבודת ההנחיה יועסקו בתנאים דומים לאלו הקיימים בהסכם הסגל הזוטר. בניגוד לאמור במכתבו של ד"ר טסה, הבהרנו שאנו לא עומדים על דרישתנו להסכם קיבוצי שיהיה בו שיפור תנאים לכל חברי הסגל, כי אם הסכם קיבוצי שלא תהיה בו פגיעה בתנאים הקיימים. המדובר בהבדל מהותי ולא סמנטי. הסכם הסגל הזוטר כולל החרגה לפיה מי שמשתכר "שלא ממשרה אקדמית ממוסד כלשהו להשכלה גבוהה בישראל" (ולא "מחוץ לאוניברסיטה" כפי שכתב ד"ר טסה) מעל 1.75 השכר הממוצע במשק (כ-14,000 ש"ח), יועסק כמורה מן החוץ. אין בכך כדי להביא בהכרח לפגיעה בתנאי השכר יחסית להיום. תעריף השכר הגבוה ביותר להנחיה הוא 177 ש"ח לשעה שלמה, קרי 60 דקות (בעבור חלק ניכר מן המנחים, התעריף הוא 132 ש"ח; לבעלי תואר שלישי ישנה תוספת של 30% לתעריפי ההנחיה). לפי הסכם הסגל הזוטר, מורה מן החוץ ירוויח 186 ש"ח לשעה אקדמית, קרי 45 דקות בלבד (284 ש"ח לבעלי תואר שלישי). בשים לב לרכיבי השכר האחרים הקיימים באו"פ, אנו סבורים כי במשא ומתן הוגן, בתום לב, ניתן להגיע לפתרון אשר ייתן מענה גם לאלו אשר יוגדרו כמורים מן החוץ באו"פ, באופן שלא יביא לפגיעה בתנאי שכרם נכון להיום. זאת, באמצעות נוסחה מוסכמת בנוגע לחובת בדיקת מטלות או חובות אקדמיות אחרות.
ב. ד"ר טסה מתעלם ביודעין מההצהרה המשותפת אותה הנחנו לפני ההנהלה ביום 25.4.09 וכותרתה הייתה: לשימוש פנימי בלבד – טיוטה - לצרכי משא ומתן. נחזור ונבהיר, עמדתנו הבסיסית הייתה, עודנה ותמשיך להיות, השגת הסכם קיבוצי לעבודת ההנחיה ולעבודת ריכוז ההוראה. אולם, מתוך רצון לקדם את המשא ומתן, להגיע ליישוב הסכסוך הנוכחי בהקדם, עשינו ויתור משמעותי והבענו נכונות לוותר על הסכם קיבוצי לעבודת ריכוז ההוראה, בכפוף לאישור האסיפה הכללית. ד"ר טסה אף "שכח" שבמקום לדון עמנו על טיוטת ההצעה, ההנהלה בחרה לנתק עמנו קשר למשך עשרה ימים.
ג. ד"ר טסה מנסה לצייר תמונה לפיה הרגולטור (הממונה על השכר במשרד האוצר) בוודאות לא יתערב בשינויים שיחולו בחוזים אישיים, אולם כן יתערב אם ייחתם הסכם קיבוצי או הסדר קיבוצי. המציאות המשפטית היא שכל שינוי בהסכם העסקה בגוף נתמך כמו האו"פ, בין אם הוא קיבוצי או אישי, דורש אישור של הרגולטור.
ד. בניגוד לטענת ד"ר טסה, מעולם לא סירבנו לגישור אלא הבהרנו כי הוא כלי ולא מטרה בפני עצמה. אנו ביקשנו כי נתחיל את הגישור על סמך דברים שהגענו אליהם להסכמה במסגרת שיחות המו"מ שהתקיימו בעבר, ביניהן עיגון תנאי עבודת ההנחיה בהסכם קיבוצי. ההנהלה סירבה, ואנו, במטרה לקדם את המשא ומתן, הבענו את נכונותנו להיכנס להליך של גישור, אף בלא הסכמות מתבקשות אלו.
ה. כמו כן, ד"ר טסה "שכח" לציין במכתבו, כי תוך כדי הפגישה עם מנכ"ל משרד החינוך, אנו הצענו חמישה שמות אשר עשויים לשמש מגשרים, ביניהם אנשי אקדמיה מוכרים, שופטים בכירים בדימוס ואחרים. שמות אלו נדחו על הסף על ידי נשיאת האוניברסיטה, בנימוק גורף שאם הצענו אותם, הם וודאי מוטים לטובת העובדים.
ו. אנו מודים לדאגתו לכאורה של ד"ר טסה לפגיעה כביכול בתנאי ההעסקה הנוכחיים של סגל ההוראה. אולם קשה שלא לתהות איפה הוא היה במשך כל השנים שבהן מנחים ומרכזים התרעמו על פגיעות חוזרות ונשנות בזכויות ובתנאי העסקתם? מדוע שתק אז? מה הביא אותו פתאום "לדאוג" לנו לכאורה?
ז. אנו קוראים להנהלה לשוב למו"מ ענייני, אינטנסיבי ותכליתי שיהפוך את האו"פ למקום המעסיק את סגל ההוראה שלו בתנאים הוגנים.
הערות מפורטות לנאמר במכתבו של ד"ר טסה:
להלן נביא את הערותינו המפורטות. הדברים המסומנים בכחול, הם תוכן מכתבו של ד"ר טסה, והכתוב בשחור הן הערותינו.
שלום חברים,
ברצוני לעדכן אתכם בהתקדמות שחלה אתמול שלא דווחה ע"י נציגות סגל ההוראה האקדמי (הנציגות להלן) במסגרת הדיווחים היומיים שלהם על מצב המו"מ. כפי שאתם יודעים, עד כה נמנעתי מדיווחים שכאלה, גם במצבים בהם חשתי שדיווחי הנציגות חוטאים לאמת, מכיוון שחשבתי שזה מתפקידה ומחובתה של הנציגות כלפי שולחיה לתת להם תמונה נכונה של מצב הדברים. אך מכיוון שהפעם אני רואה שהנציגות לא דיווחה על דברים שהם קריטיים ומהותיים לכל אחד מכם, החלטתי לחרוג ממנהגי, ולעדכן אתכם:
(צר לי על שזה גולש לשני עמודים אך הדברים חשובים מכדי לתמצתם בכמה כותרות)
אבן הנגף העיקרית במו"מ איננה נעוצה במספרים, אלא בעקרונות. הנציגות חוזרת ודורשת במשך שבעה חודשים שילוב של שני עקרונות: הסכם קיבוצי וגם שיפור תנאים לכולם.
בואו נבהיר: עוד משלבים מוקדמים במשא ומתן הבהרנו שאנו דורשים הסכם קיבוצי בלא פגיעה בתנאים הקיימים. על כן, אין זה נכון לומר שאנו דורשים במשך שבעה חודשים "הסכם קיבוצי וגם שיפור תנאים לכולם", כלשונו של ד"ר טסה. במשך שבעת החודשים של המשא ומתן, הראינו גמישות ונכונות ללכת לפשרות, אשר שיאן היה בנכונותנו לוותר על הסכם קיבוצי לעבודת ריכוז ההוראה, בכפוף לאישור האסיפה הכללית. זהו הבדל מהותי, כפי שנאמר לעיל, ויובא ביתר פירוט בהמשך דברינו.
עמדת ההנהלה היתה שאלו הם תנאים סותרים. לא מכיוון שהאו"פ אינה רוצה בכך, אלא משום שהרגולטורים (ות"ת והממונה על השכר במשרד האוצר) לא יאשרו זאת מהסיבה הפשוטה שכבר כיום התנאים של המרכזים טובים יותר מאשר תנאי הסגל הזוטר על פי ההסכם המעודכן שנחתם בדצמבר האחרון, ביותר מאשר פרמטר אחד. כלומר, אפשר:
• או להציע שיפורים למצב הקיים כיום ביציבות (קיבוע יציבות משרה לפרק זמן ארוך יותר מהנהוג היום, שינויים מוסכמים בטבלת אחוזי המשרה) ובנושאים אחרים (למשל, הגדרת ליבת עבודה לכל קורס כך שגם קורסים של פחות מ-10 תלמידים יקבלו גמול הגבוה מהנהוג היום), על בסיס ההסכמים האישיים של היום;
• או ללכת להסדרה קיבוצית מסוג כלשהו, שתפגע במשכורות של כל המרכזים בכ-20%, ותציב אף מגבלות נוספות (למשל, לא יותר מסך של 150% משרה בכל מוסד אקדמי שהוא).
בואו נדייק: על פי סעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985 כל שינוי בתנאי העסקה במוסד נתמך כמו האוניברסיטה הפתוחה, דורש את אישור הרגולטור, בין אם השינוי נעשה במסגרת הסכם קיבוצי, הסדר קיבוצי או חוזים אישיים. בהערת אגב, נאמר, שבתחילת המשא ומתן, ההנהלה היא שהציעה שנוותר על הדרישה להסכם קיבוצי, ונסתפק בהסדר קיבוצי, תוך שהיא טוענת שהסדר קיבוצי אינו כפוף לאישור הרגולטור. קשה שלא לזקוף גבה כיצד הדין משתנה, לפי גישת ההנהלה, תוך כדי תקופת המשא ומתן. עוד נעיר שההגבלה על היקף משרה של 150% אינה קיימת בהסכם הסגל הזוטר באוניברסיטאות האחרות.
כבר בתחילת המו"מ הצענו לנציגות לזמן נציג של הרגולטור (נציג שיוסכם על שני הצדדים) שיסביר לנו ביחד את ההשלכות של הסכם קיבוצי. ההצעה נדחתה. פעמיים. הטענה היתה ש"אנו מכירים היטב את החוקים; מרכזי הוראה אינם סגל זוטר ולכן הסכם קיבוצי איננו מחייב היצמדות לטבלאות הסגל הזוטר". השבוע חזרנו והצענו לנציגות לקיים פגישה כזו. הפעם, לשמחתנו, התקבלה ההצעה.
בואו נדייק: מעולם לא סירבנו להיפגש עם נציג כלשהו של הרגולטור. כל שאמרנו הוא שלדעתנו, אין בכך צורך משום שאנו יודעים את הדין, וקיבלנו ייעוץ משפטי מקיף ומעמיק בעניין. למעשה, כבר לפני חודשים אחדים נפגשנו ושוחחנו עם נציגי הות"ת. כאמור, נאמר לנו ע"י נציג הות"ת, בניית טבלאות מיוחדות למרכזי הוראה היא אפשרות קיימת. יתכן ולבנות אותה ייקח זמן, ידרוש מאבק, ואף יתכן שכעת התנאים לכך אינם בשלים, אך לדבריו זוהי אפשרות קבילה בהחלט.
על כן נפגשנו אתמול עם מר תמיר ברשד, נציג הות"ת, לשיחת הבהרה.
בשיחה זו הבהיר מר ברשד את הדברים הבאים בחדות רבה:
1. דרישת הנציגות להסדרה קיבוצית (הסכם או הסדר, אין זה משנה) וגם שמירת המצב הקיים (ולא כל שכן שיפורו), היא בלתי אפשרית לחלוטין עבור ציבור המרכזים.
בואו נדייק: ראו ההערות לעיל לגבי האפשרות הקיימת של בניית טבלאות מיוחדות למרכזי הוראה. וכמו כן, ראו את ההתייחסות לעיל בעניין האישור שיש לקבל מהרגולטור עבור שינוי בתנאי העסקה במוסד נתמך כאו"פ בהסכם קיבוצי, הסדר קיבוצי או חוזים אישיים.
2. במערכת האקדמית בישראל יש סגל בכיר וסגל שאיננו בכיר (זוטר). בשום אופן לא יומצא דרג ביניים חדש עבור מרכזי ההוראה באו"פ, למרות שזהו תפקיד שאין לו מקבילה באוניברסיטאות האחרות. אין הצדקה לכזה מהלך מהפכני ואין סיכוי שיאושר כזה מהלך משום שהדבר יוביל לפריצת הסכמי השכר בכל יתר האוניברסיטאות.
בואו נבהיר: אכן, כך אמר נציג הות"ת. נציין בפניכם, שאנו הצענו במהלך המשא ומתן פתרון למרכזי ההוראה על בסיס מורים המועסקים באוניברסיטאות ב"מסלול המקביל". למיטב ידיעתנו, שכרם גבוה משכרו של הסגל הזוטר, אך נמוך משכרו של הסגל הבכיר. כמו כן, למיטב ידיעתנו, קביעת הקריטריונים והפרוצדורה למינוי חברי סגל במסלול המקביל נתונה לשיקול דעתו של המוסד האקדמי, ואין לרגולטור סמכות להתערב בכך. ההנהלה פסלה על הסף אפשרות זו כפתרון לעבודת ריכוז ההוראה. נוסף על כך, אמנם נציג הות"ת אמר כי "בשום אופן לא יומצא דרג ביניים חדש עבור מרכזי ההוראה באו"פ", אך, למיטב הבנתנו, אמירתו נבעה מתוך הכרה שעל מנת להביא להמצאת דרג ביניים כאמור, יהיה צורך במאבק לא פשוט מול הרגולטור. החלטות על מסגרות שכר הן דבר הנתון למשא ומתן גם מול "הרגולטור". במאבקי עובדים רבים אומרים נציגי הרגולטורים שאין סיכוי לקבל תנאי שכר מסוימים, אולם המציאות מוכיחה, שציבור נחוש, ובעיקר ציבור שהצדק עימו, מקבל בסופו של דבר את המגיע לו.
3. נכון שהסכם קיבוצי, ע"פ התאוריה, מקנה יותר בטחונות מאשר הסדר קיבוצי או הסכמים אישיים. בפועל, אין הבדל וגם בהסכמים אישיים ניתן להבטיח את תנאי העסקת המרכזים כך שהנהלת האו"פ לא תוכל בעתיד להפר כל הסכמה שתושג (כפי שמעולם היא לא הפרה עד כה, כמו שגם הנציגות הודתה בפגישת המו"מ שהתקיימה ביום שני).
בואו נבהיר: משפט העבודה הקיבוצי (החוק והפסיקה) מייצרים ומשקפים פער גדול מאוד בין מידת המחויבות, האכיפה וההגנה הניתנים להסכם קיבוצי לעומת הסדר קיבוצי וחוזים אישיים. ניסיון העבר מלמד, כי האוניברסיטה הפתוחה מפרה הסכמים ונוהגים קיימים. כך, למשל, החליטה ההנהלה להוריד את התגמול לשיעורי אופק, להוריד את התגמול שניתן למרכזים על תקשוב והכל באופן חד צדדי, בלא לשמוע את עמדת העובדים. ויש דוגמאות נוספות. על כן, דרוש ארגון עובדים שייצג את העובדים, כך שלא יהיה עוד מצב שבו עובד בודד שנפגע מהפרת תנאי עבודתו ייאלץ להתמודד מול ההנהלה לבדו. כמובן, תמיד אפשר לקוות שהאו"פ לא תנסה לפגוע בהסכמות שיושגו בסופו של דבר, יהיה זה בהסכם קיבוצי, הסדר קיבוצי או חוזים אישיים. אולם, אנו סבורים שלאור ניסיון העבר ובכלל, דרוש עיגון במסגרת הסכם קיבוצי.
4. דבר אחרון שהובהר הוא שהבטחת הנציגות להסכם קיבוצי המשפר תנאים לכולם נטולת כל ביסוס גם עבור ציבור המנחים. בהסכם הסגל הזוטר מוגדרות שתי קבוצות: עמיתי הוראה ומורים מן החוץ. לדוגמה, מי שמרוויח מחוץ לאוניברסיטה שכר העולה על 1.75 מהשכר הממוצע לא זכאי למעמד עמית הוראה. לפיכך, כל המנחים שלא יעמדו בתנאים המגדירים עמיתי הוראה יקבלו, תחת הסכם קיבוצי, שכר כמורים מן החוץ. עבור מנחים אלה תהיה ירידה בשכר ביחס לשכרם היום.
בואו נבהיר: במהלך המו"מ הבהירה נציגות סגל ההוראה כי היא מבקשת שהעוסקים בעבודת ההנחיה יוכלו ליהנות מתנאים דומים לאלו שזכו המקבילים להם בסגל הזוטר, לפי הסכם הסגל הזוטר שנחתם לאחרונה. בהסכם זה, אכן יש החרגה לפיה מי שמשתכר "שלא ממשרה אקדמית ממוסד כלשהו להשכלה גבוהה בישראל" מעל 1.75 השכר הממוצע במשק, יועסק כמורה מן החוץ. כך נאמר בסעיף 4 להסכם הקיבוצי שנחתם עם ארגוני הסגל הזוטר.
כלומר, בהסכם הסגל הזוטר נקבע שמי שמרוויח מחוץ למערכת האקדמית מעל 1.75 מהשכר הממוצע במשק (כ-14,000 ש"ח), יועסק באוניברסיטה כמורה מן החוץ. ד"ר טסה טוען כי "מי שמרוויח מחוץ לאוניברסיטה שכר העולה על 1.75 מהשכר הממוצע לא זכאי למעמד עמית הוראה". כאמור, מידע זה אינו אמת. המדובר במי שמרוויח "שלא ממשרה אקדמית ממוסד כלשהו להשכלה גבוהה בישראל", ולא "מחוץ לאוניברסיטה" כטענת ד"ר טסה. מיותר לציין עד כמה הבדל זה משמעותי עבורנו.
ארגוני הסגל הזוטר הבהירו שהיה עליהם להתפשר על כך, אך יש בכוונתם להמשיך ולהיאבק בעתיד על זכויותיהם של אלו המוגדרים בהסכם כמורים מן החוץ.
יכול להיות שגם אנו ניאלץ להתפשר על כך, ונקבל מצב בו מי שמרוויח כ-14,000 ש"ח שלא ממשרה אקדמית ממוסד כלשהו להשכלה גבוהה בישראל, יועסק כמורה מן החוץ. אולם, אין בכך כדי להביא בהכרח לפגיעה בתנאי השכר יחסית להיום. ונבאר: תעריף השכר הגבוה ביותר להנחיה הוא 177 ש"ח לשעה שלמה, קרי 60 דקות (בעבור חלק ניכר מן המנחים, התעריף הוא 132 ש"ח; לבעלי תואר שלישי ישנה תוספת של 30% לתעריפי ההנחיה).
לפי הסכם הסגל הזוטר, מורה מן החוץ ירוויח 186 ש"ח לשעה אקדמית, קרי 45 דקות בלבד (284 ש"ח לבעלי תואר שלישי). בשים לב לרכיבי השכר האחרים הקיימים באו"פ, אנו סבורים כי במשא ומתן הוגן, בתום לב, ניתן להגיע לפתרון אשר ייתן מענה גם לאלו אשר יוגדרו כמורים מן החוץ באו"פ, באופן שלא יביא לפגיעה בתנאי שכרם נכון להיום. זאת, באמצעות נוסחה מוסכמת בנוגע לחובת בדיקת מטלות או חובות אקדמיות אחרות.
ד"ר טסה "שכח" לומר שעד היום לא הזכירה ההנהלה את ההחרגה הזו שבהסכם הסגל הזוטר, אלא בחרה בהחרגה אחרת: היקף משרה מינימלי. ההנהלה ביקשה לקבוע שמי שמועסק באו"פ בהיקף של פחות מחצי משרה, יועסק כ"מורה מן החוץ", קרי רוב חברי סגל ההוראה. קביעת רף מינימלי של היקף משרה להגדרה של "עמית הוראה" אינו קיים בהסכם הסגל הזוטר, ואין סיבה לכך שהוא יהיה קיים באו"פ.
הדבר המדאיג באמת אינן ההחרגות של הסכם הסגל הזוטר, אלא נסיגתה של הנהלת האו"פ מהסכמתה להסכם קיבוצי עבור כל העוסקים בעבודת הנחייה לפי מתווה הסגל הזוטר באוניברסיטאות (עם ההתאמות נדרשות למבנה העבודה הייחודי באו"פ). ההנהלה נתנה הסכמתה לכך, ובמקום לקדם את המשא ומתן על בסיס הסכמה זו, היא חוזרת בה ממנה.
ברצוני לחזור ולהבהיר: כל ההבנות שמתוארות לעיל נענו בירידת אסימון בצד הנציגות. למשל, בנוגע לסעיף הרביעי התעקשנו לשמוע מהצד השני את המילים הברורות האלה ולאחר הרבה מאד מאמצים הצלחנו לשמוע מהם את האישור לכך שהם הבינו זאת. אני רק יכול לקוות שהבנות אלה נמסרו על ידי הנציגות לשולחיהם אך לא ידוע לי שכך נעשה.
לסיכום: במשך זמן רב מואשמת ההנהלה בסירובה לעגן את ההסכמות בהסכם קיבוצי. ההנהלה חזרה ואמרה שהמסגרת תיקבע על פי התוכן. אני מקווה שהדברים האמורים לעיל ישפכו מעט אור על הסיבות בגללן לא ממהרת ההנהלה להתחייב להסכם קיבוצי, אך גם לא שוללת אותו. נוצר כאן מצב מעניין: ההנהלה נאבקת בנציגות כדי שלא תנהיג את ציבור המרכזים, שהם חלק חשוב משולחיה, להתרסקות אל הקיר. הסכמה של ההנהלה להסכם או הסדר קיבוצי היתה חוסכת לה סכומי עתק כל שנה בתשלום משכורות למרכזים. אך היא מסרבת לפגוע כך בנדבך כה חשוב ומרכזי של עובדיה! אתמול, בפגישה עם נציגי מועצת הסטודנטים לעדכון, שאלו אותנו הנציגים למה אנחנו נאבקים כל כך נגד הסכם קיבוצי אם ברור שהוא יחסוך לאוניברסיטה כסף. נשיא המועצה אף הוסיף ואמר על מרכזי ההוראה "זבש"ם", על מנת לחדד את תהייתם של נציגי הסטודנטים על המצב המוזר שנוצר. פה הגבנו כולנו (אבינעם, יוסי, דוד ואני) שזה ממש לא "זבש"ם". הנהלה אחראית אינה יכולה להסכים לכך שציבור חשוב מעובדיה יסבול פגיעה כה קשה, אפילו אם נציגיו של אותו ציבור דורשים זאת בלהט.
בואו נאמר בנימוס: אנו חוזרים ומודים לד"ר טסה על דאגתו לכאורה לאינטרסים שלנו, אך שואלים מדוע נדם קולו כאשר במשך שנים התלוננו מנחים על העדר תנאים סוציאליים בשכרם? היכן היה כאשר הוגדל באופן חד צדדי סף המינימום לפתיחת קבוצות והוגבל מרחק הנסיעה להנחיה? מדוע לא נזעק כאשר מנעו מן המרכזים לעסוק בפיתוח, וכאשר ניתנה להם האפשרות לעסוק בכך הרי זה היה בתנאים מקפחים, שלא במסגרת היקף משרה וללא תנאים סוצאיליים? מדוע שתק כאשר הופחתו באופן חד צדדי התשלומים להנחיה באופק? איפה היה כאשר הוקצו היקפי משרה מעליבים של פחות מ-20% או הנחיה ללא שכר למרכזים של קורסים קטנים? ואיפה היה ד"ר טסה בשנים האחרונות, כאשר עדכון השכר של המנחים בשנת 1997 הלך והתרחק. לאור רקורד זה, דאגתו של ד"ר טסה לטובת המנחים והמרכזים מעוררת תהיות.
אסיים בעדכון שאתמול התקיימה פגישה בנוכחות חגית ותמי והנציגות במשרד החינוך. מנכ"ל המשרד דרש מהצדדים לפנות להליך של גישור.
בואו נדייק: מנכ"ל המשרד לא דרש גישור ולו מן הסיבה הפשוטה שהוא אינו מוסמך לעשות כן. המנכ"ל ביקש את הצדדים להיכנס להליך של גישור, והציע שמות של מגשרים. שני הצדדים נענו לכך.
הנציגות הסכימה אך הציבה לכך תנאי מוקדם (כמו שגם עשתה מולנו בשתי פגישות מו"מ) והוא התחייבות מראש להסכם קיבוצי עם כח לעובדים. עניין זה היה מדהים לכשעצמו מכיוון שהדברים נאמרו לאחר הפגישה עם נציג הות"ת שתוארה לעיל. מר שושני, מנכ"ל משרד החינוך, הסביר להם שלגישור נכנסים ללא תנאים מוקדמים, מה גם שבדיוק על תנאים אלה נסובה האי-הסכמה.
בואו נדייק: ד"ר שושני אכן הסביר לכולנו שלהליך גישור נכנסים ללא תנאים מוקדמים. מה שהבהרנו בפגישה, הוא שאין זה סביר שלאחר שבעה חודשי מו"מ, ניכנס להליך גישור ללא הבהרה משותפת כי לפחות המסגרת של הסכם קיבוצי לעבודת ההנחיה כפי שקיים ביתר האוניברסיטאות, ברורה לשני הצדדים. נוסף על כך, חתימה על ההסכם מול כוח לעובדים, אינה תנאי מקדים, אלא היא חלק מהחוק בישראל המכיר בזכותם של עובדים להתאגד באופן שבו הם בוחרים. ובכלל, אין זה מעניינה של ההנהלה באיזה ארגון עובדים בחרו עובדיה להתאגד. זוהי החלטה של העובדים כחלק מזכות ההתאגדות שלהם.
הגישור הוא אמצעי להגיע להסכמות והבנות, ולא מטרה בפני עצמה. הכניסה לגישור כשלעצמה אינה מבטיחה שום התקדמות במשא ומתן.
המנכ"ל הציע כמגשר מי שהיה בעבר ממונה על השכר באוצר – גורם מקצועי הבקיא ביחסי עבודה - וארבעת השמות שהוא הציע (אלי כהן, יובל רכלבסקי, יוסי קוצ'יק, ושלום גרניט) נפסלו ע"י הנציגות. אנו כעת מחכים לשמות נוספים שיציע שר החינוך בתקווה שימצא שם אחד שיהיה מקובל על שני הצדדים.
תמיר
בואו נדייק: כל המגשרים שהוצעו, כיהנו כממונים על השכר במשרד האוצר. הבענו את חששותינו כי אנשים אלו הם בעלי נטייה לאינטרסים של גופים מדינתיים ונתמכים כמו האו"פ, וכי ייתכן שיש לחלקם קשרים קודמים עם הגורמים הבכירים בהנהלת האו"פ שעמם עבדו בעבר. על כן, עוד במהלך הפגישה עצמה, הצענו כמגשרים חמישה מועמדים ראויים - שופטים בכירים בדימוס, אנשי אקדמיה בכירים ומוערכים, ובעלי תפקידים בכירים ורלוונטיים לתחום. כל אלו, ללא יוצא דופן, נפסלו על הסף ע"י הנשיאה, פרופ' חגית מסר-ירון, בנימוק גורף שאם הצענו אותם, הם וודאי מוטים לטובת העובדים.
לסיכום
אנו מצרים על כך שבמקום להיכנס למו"מ, משחית חבר בצוות המו"מ מטעם ההנהלה את זמנו ומרצו בכתיבת מכתבים שדיוקם ותועלתם מוטלים בספק. לצערנו, זהו כיוון המאפיין לא רק את ד"ר טסה, אלא את ההנהלה בכללה המעדיפה להוציא הון על יועצי תקשורת, יחצנים ועורכי דין ולנסות ולהשהות את המו"מ, בעוד הסטודנטים ממתינים לסגל ההוראה שישוב לתרום להם בלימודיהם.
אנו שבים וקוראים להנהלה להיענות לקריאות אישי ציבור, חברי ועדת הכספים, הות"ת, ארגוני הסגל הבכיר, ארגוני הסגל הזוטר, הסטודנטים באו"פ ובאוניברסיטאות האחרות - ולשבת עמנו למשא ומתן ענייני, תכליתי ורצוף. כולנו תקווה שההנהלה תחזור לתפקד בהקדם כהנהלה אחראית של מוסד אקדמי מכובד בישראל.
"אגדת האו-או" - הקשר בין המסגרת הקיבוצית ותוכן ההסכם תשובתה של ד"ר אורלי שנקר למכתב זה.
האומנם סולידריות ודאגה? תשובתו של ד"ר יוסי דהאן למכתב זה.