ביום חמישי (24.12.2009) התקיימה בבית הקיבוץ הארצי בתל אביב אסיפה כללית, שלקראתה הושבתו כל מרכזי הלימוד החל מהשעה 18:00 בערב.
האסיפה נפתחה בדברים לזכרו של חברנו זאב סוקר, שנפטר באופן פתאומי לפני חודש וחצי, ואשר חסר מאד לכולנו.
בהמשך האסיפה עודכנו הנאספים באשר להתפתחות המשא ומתן בחודשים שחלפו מאז האסיפה הקודמת, שהתקיימה ערב פתיחת שנת הלימודים, ואשר הסמיכה את הנציגות להמשיך במו"מ במסגרת תהליך הגישור מתוך כוונה להגיע להסכם לפני סוף סמסטר א' 2010.
חברי הפורום תיארו בפני האסיפה את קשיי ההתקדמות, בעיקר במישור הארגוני, הנובעים מחוסר הנכונות של ההנהלה להפנים את קיומו של הארגון שלנו (ארגון כוח לעובדים - סניף עובדי האוניברסיטה הפתוחה) ולהגיע עמו לחתימה על הסכם קיבוצי. למרות שאין מקום להתערבות המעסיק באופן ההתארגנות של עובדיו, מתנהל מזה זמן משא ומתן גם בנושא זה, בהתאם למתווה שהציע המגשר, השופט זמיר. תוארו הקשיים והמורכבות שבמתווה זה, בצד הערכתו של המגשר כי ניתן להגיע להסכמה, למרות שהדבר מורכב ודורש זמן. הערכת הנציגות היא כי למרות כל הקשיים הללו יש מקום להמשיך בתהליך הגישור.
לאור התמשכות המגעים והתקרבות סוף הסמסטר, העלינו לדיון אפשרות להציע הסדר ביניים קצר מועד, שישפר כבר עכשיו את התעריפים הקיימים לעבודת ההנחיה במודל ההעסקה הקיים. זאת ללא הסכם קיבוצי, במקביל להמשך תהליך הגישור לקראת חתימה על הסכם קיבוצי, אך מתוך ידיעה שהדבר עלול לדחות את השלמתו במידה רבה, ואף להעמיד אותה בספק.
בעקבות הדברים התקיים דיון שנסב בעיקר סביב שלוש שאלות:
• האם לתת אמון בהמשך תהליך הגישור ובסיכויים להגיע בעזרתו להסכם הקיבוצי המיוחל, למרות התמשכות התהליך והקשיים המלווים אותו?
• האם לפעול להשגת הסדר ביניים חלקי ומהיר יותר, שייתן תוצאה כלשהי למאבק כבר בשלב זה?
• האם לנקוט בצעדים ארגוניים, חלקיים או מלאים, לקידום ולהאצת התהליך?
הדיון היה מגוון, ונשמעו בו דעות שונות בכל אחת מהשאלות. בשאלת האפשרות להסדר ביניים חלקי נשמעו דעות בעד ונגד. הנימוק העיקרי בעד היה היתרון שבהשגת תוצאה מוחשית ומיידית למאבק המתמשך. הנימוקים נגד, שבסופו של דבר הכריעו את הכף, ראו בהסדר כזה נזיד עדשים שהתפתות לו תסיט אותנו מהיעד העיקרי, שהוא הסדרה קיבוצית מלאה וראויה של יחסי העבודה באו"פ.
האסיפה קיבלה פה אחד את ההחלטה הבאה:
האסיפה מוחה על התמשכות המו"מ, אך מסמיכה את הנציגות להמשיך במו"מ במסגרת הגישור עד לחתימה על הסכם קיבוצי, מתוך שאיפה לסיים אותו בהקדם.
כמו כן התקבלה ברוב קולות ההחלטה הבאה:
לאור התמשכות המו"מ, ואם לא תהיה התקדמות מספקת, האסיפה מסמיכה את הנציגות להודיע על הפעלת צעדים ארגוניים חלקיים או מלאים בהתאם להתפתחויות.
הצעת ההחלטה הבאה נדחתה ברוב גדול: "לצד המשך המו"מ על הסכם קיבוצי, האסיפה מסמיכה את הנציגות לדון גם באפשרות של הסדר ביניים – שיפור שכר בטווח הקצר במודל הקיים, לצד שקט תעשייתי לזמן מוגבל". אנו מדגישים, שדחייתה של הצעת החלטה זו פירושה, שצוות המשא ומתן אינו מוסמך להידבר עם ההנהלה על הסדר ביניים כאמור, אלא על הסדר סופי.
אנו מודים לכל המשתתפים באסיפה, אשר הגיעו מכל קצוות הארץ, ולקחו חלק בקבלת ההחלטות. כוחנו כארגון דמוקרטי, שיש לו כוח ועוצמה רבה, בא לידי ביטוי אמש. ההחלטות שהתקבלו מעידות על אמון הציבור בנציגות שלו, על אחריותו כלפי כלל העובדים, הסטודנטים והאוניברסיטה, וכן על נחישותו להגיע להסכם קיבוצי ראוי לסגל ההוראה.
יש בהחלטות שהתקבלו גם מסר להנהלה - חזרו לשולחן המשא ומתן, מתוך נכונות אמיתית ורצון כן להגיע להסכמות, לסיים את סכסוך העבודה הנוכחי במהרה, ולפתוח דף חדש ביחסי העבודה באו"פ.
אנו מקווים שאכן כבר בשבוע הקרוב יחודשו ישיבות המשא ומתן, ונוכל לדווח על התקדמות שתאפשר את סיום הסמסטר הנוכחי (2010 א') בלא צעדים ארגוניים.
תגיות: אסיפה כללית, האוניברסיטה הפתוחה, כוח לעובדים, משא ומתן, פרופ' זמיר
בחייכם… אפילו לא אולטימטום לגבי פתיחת סמסטר ב'?
ככה סתם, הוחלט לתת עוד הזדמנות? הם עשו משהו בימים האחרונים שהצדיק 'מתנה' כזו מצדכם?
אני בעד שביתה כמו שהייתה באביב (לא צריך להגיש ממ"נים). בבקשה תעשו שביתה כזאת בסמסטר הבא (כי אני רשום לקורס עם המון קריאה והמון כתיבה בעקבות הקריאה. לקרוא - אין בעיה, אבל אני מתעצלן לכתוב). תודה מראש
מנחים יקרים,
בתור סטודנטית באו"פ (די בתחילת דרכה) שמחתי פעמיים לשמוע את הבשורה על ההזדמנות שאתם נותנים למו"מ - גם, כמובן, בגלל הנוחות האישית שלי וגם בגלל שאני מאמינה שהתהליך שהתחלתם הוא תהליך שדורש אורח רוח והרבה סבלנות על מנת להביא לשינוי אמיתי ומהותי, וכל ניסיון למהלך של "זבנג וגמרנו" יהיה בסופו של דבר רק לרועץ ויפריע להתנהלות הנכונה של כל הצדדים.
עבודה אמיתית נעשית בחדרי חדרים ולא באור הזרקורים..
כמו שאמרתי כאן בתגובותיי קודמות - המפגש האישי שלי עם האו"פ הוא חיובי ביותר. גם המנהלות וגם הנושאים האקדמיים מאוד נגישים, היחס לסטודנט הוא אישי ופרטני ואני באמת חושבת שהמערכת כולה עובדת היטב כך שהמוצר שאני מקבלת בסופו של יום הוא מאוד ייחודי (בארץ וגם בעולם) וממש תפור על פי מידותיי.
אני גם יכולה לומר שאני מרגישה מרוב המנחים שהיו לי עד היום מעין "גאוות יחידה", ובצדק יש לומר, על כך שהם חלק ממערכת כל כך מורכבת וכל כך מוצלחת, בעצם. כולנו יודעים שהאו"פ היא האוניברסיטה הגדולה בארץ ובוודאי מהייחודיות בעולם.
ובוודאי שאין מערכת, גם המוצלחת ביותר, שיכולה לנוח על זרי הדפנה ללא מקומות שטעונים בה שיפורים.
הייתי שמחה לראות את התהליך של השינוי שיחול בשנים הקרובות משפר את המערכת מבחינת השירות שהיא נותנת לנותני השירות שלה - המנחים, ומאפשרת להם יותר שביעות רצון והתנהלות נכונה בכבוד עצמי, שיגבירו מן הסתם את הלויאליות והמחויבות שהם חשים לאו"פ כמקום עבודתם, מה שכמובן ישפר בסופו של יום את השירות שניתן ללקוחות שלה - הסטודנטים.
אני חושבת שכרגע חשוב מכל הוא שיקום האמון בין שני הצדדים, עבודה קשה וסיזיפית הדורשת סבלנות מרובה.. אבל רק ביחסי עבודה המושתתים על אמון וכבוד הדדי יכולה לבוא הידברות אמתית שנגועה כמה שפחות באינטרסים זרים, רגשיים ומתסיסים.
שיהיה המון בהצלחה, וגם סמסטר מוצלח לכולנו!
שלום תמי,
לא כלום, טרם פרסמתי את הצעות ההחלטה. אבל החלטה היתה ברורה מאוד, במידה ולא יהיה שינוי ממשי במהרה, אנחנו יכולים להודע על שביתה כללית מצבלי לכנס את האסיפה הכללית. כלומר, אנחנו יכולים להחליט על פתיחת שביתה כללית כבר בשבוע הבא או בעוד שבועיים , אבל בואי נלך על שבועיים לפני סמסטר ב'. כלומר, עם עד שבועיים לפני תחילת סמסטר ב' אנחנו לא לקראת התכנסות אנחנו במיידי יכולים להכריז על שביתה כללית.
לדוב קואלה,
החלטה על ההקלות בעקבות השביתה הקודמת נעשתה בתיאום בין אגודת הסטודנטים שלכם להנהלה ולא היתה קשורה אלינו.
להיפך, לדעתנו הויתור על הגשת ממ"נים אינה החלטה אקדמאית התורמת לסטודנט.
נ.ב.
דרך אגב, דוב קואלה הוא אומנם חמוד, אבל חיבקת פעם אחד כזה? אתה יוצא אחר כך מאוד מסריח
ל-Admin
אני רוצה לשתף אותך באיך זה נראה מהצד שלי (אתם מקבלים פה תגובות של סטודנטים, אז הנה עוד מקרה פרטי):
באמצע אוקטובר, ממש לפני פתיחת סמסטר א', שאלתי בפורום זה מה יגרום לכם כן "לשבור את הכלים". הודעת ה- Admin בתגובה לשאלתי נמצאת כאן: http://openu.cal.org.il/?p=559#comments
וזה תוכנה:
"
16/10/2009 בשעה 15:22
הסטודנטים היו, ותמיד יהיו, חלק מהשיקולים שלנו. ולכן, מתוך אמונה מלאה שגם ההנהלה רואה לנגד עינייה את טובתם של הסטודנטים שלה לצד אילו של העובדים, אנחנו מתחילים את הסמסטר ללא שביתה. שוב, בתקווה שכלל לא נצטרך להגיע אליה. מתי "נשבור את הכלים"? אם ההנהלה תחזור בה מהתחייבותה לחתום על הסכם קיבוצי. אם הסכם קיבוצי לא ייחתם בתוך זמן סביר ***(הרבה לפני סיום סמסטר א')***, אז נחמיר את הצעדים הארגוניים בהם ננקוט. "
[הדגשה שלי על "הרבה לפני סיום סמסטר א' "]
מאחר שלאורך כל הדרך, גם לפני התשובה הזו, לא היה נראה שהסכם חתום הוא משהו קרוב, ובמיוחד לאחר התשובה הזו שקיבלתי, החלטתי לדחות את הלימודים מסמסטר א' ל-ב', כיוון שבסמסטר ב' הקודם, בו היתה שביתה, מאוד לא הסתדרתי עם הלימודים העצמאיים. עכשיו אנחנו כבר לא "הרבה לפני סיום סמסטר א'" ואתם מדברים על אפשרות לשביתה כללית שבועיים לפני פתיחת סמסטר ב' (שזה אחרי סיום סמסטר א'). במקרה כזה, האפשרויות עבורי יהיו אלה: לדלג גם על סמסטר ב', או להמר על לימודים בעוד סמסטר שיש בו שביתה. האפשרות הראשונה תעלה לי בעוד זמן ועוד כסף. השניה בעוד לימודים ללא הנחיה. יש כמובן סבירות מסויימת שהסכם יחתם ולא תהיה עוד שביתה, אבל בואו נגיד שלפי איך שהדברים נראים עכשיו, זו לא נראית אפשרות בעלת סבירות גבוהה.
הבהרה בקשר להודעתי הקודמת:
את דחיית הלימודים ביצעתי ביום האחרון שבו היתה אפשרית - יומיים לפני פתיחת שנה"ל. לדעתי שלחתי לאו"פ במייל את הבקשה לדחיית הלימודים כמה שעות לפני שקיבלתי את תשובתכם שציטטתי, כי ההימור היה בכל מקרה גדול מדי עבורי. חשוב לי להבהיר שאני לא מאשימה אף אחד, רק מציגה, כמו אז, עוד אספקט של דחיית פעולה אקטיבית מצדכם, שנמשכת כבר חודשים ארוכים, וההשפעה של *אי-פעולה* על הסטודנטים.
האסיפה הפעם היתה מאוד עניינית. עיקרה היה דיון במספר שאלות שהנציגות וצוות המו"ם הציגו בפני האסיפה. אחת הנקודות החשובות שהועלו היתה שהאסיפה הסמיכה את הנציגות לנהל משא ומתן במטרה לסיימו במהלך סמסטר א, ולכן ראוי שהנציגות תכנס את האסיפה לדיון בהמשך הדרך, כאשר לדעת צוות המו"ם עדיין לא מוצה הפוטנציאל של הליך הגישור.
חשוב להבין שבפועל ההחלטה של האסיפה היא החלטה ליציאה לשביתה כללית, אבל זאת החלטה מותנה: הנציגות קיבלה מנדט לקבוע את מועד הנקיטה באמצעים ארגוניים ואת היקפם, וקיבלה גם מנדט להמשיך במו"ם במסגרת הגישור ככל שתראה שיש בכך ייתרון. אם תחליט הנציגות שתהליך זה מוצה היא יכולה לממש את החלטת האסיפה הכללית ולקבוע מועד לקיום שביתה כללית (ולמיטב הבנתי את חוקת כוח לעובדים אם תחליט הנציגות לממש את ההחלטה לצאת לשביתה כללית ללא הגבלת זמן תדרש החלטה של האסיפה הכללית להפסקת שביתה כזאת, כי רק האסיפה מוסמכת להפסיק שביתה כללית, והנציגות הוסמכה רק לקבוע מועד להתחלת שביתה בהתאם לצרכים. האסיפה היא שהחליטה על קיום שביתה במועד לא ידוע והיא זאת שמוסמכת לסיים שביתה כזאת או להפוך את ההחלטה). מצב לא פשוט שחשוב להבין אותו. איום השביתה לא ממש הוסר. ניתנה עדיפות לקיום המו"ם במסגרת הגישור בטרם מימוש האיום, והוסרה המגבלה של כינוס האסיפה לפני הכרזה על שביתה כללית על ידי החלטה מותנה על יציאה לשביתה כזאת.
בנוסף לשתי החלטות אלה שאושרו היתה הצעת החלטה נוספת שנדחתה על ידי האסיפה ואני מניח שההודעה הרשמית המפורטת שתבוא בודאי בהמשך תתיחס גם אליה.
P-:
שלום תמי,
לצערי, אין באפשרותי לנבא מה יקרה, במיוחד מה תהינה ההחלטות של ארגון דמוקרטי.
באסיפה שהתקיימה לפני התחלת סמסטר א' 2010 הוחלט (על ידי האסיפה) כי הנציגות מוסמכת להמשיך במשא ומתן להגיע להסכם קיבוצי, כך שהמשא ומתן ייסתיים עוד לפני סמסטר א'. כמובן, שניתלו תיקוות רבות במגשר, בנכונות הנהלת האו"פ ובתום ליבה. כמו כן, הוסמכה הנציגות לבצע צעדים ארגונים, למעט שביתה כללית.
לצערנו, עוד במהלך סמסטר א' הפסיקה האו"פ את הדיונים לשלושה שבועות, כיוון שהמסמך שהועבר על ידי המגשר בנושא הארגוני לא היה מקובל עליהם ולא התקיימו כל דיונים פוריים בנושא. במהלך אותה תקופה לא התקבלה כל תגובה למסמך או להצעה שהעברנו להנהלה.
ולכן, הוחלט לממש צעד ארגוני, שביתת אזהרה, שבאה למחות על גרירת הרגליים, התמשכות המשא ומתן ובעיקר על ההתערבות הבוטה והלא חוקית של הנהלת האו"פ בקשר לארגון שבו בחרו עובדיה להתאגד.
אתמול הוצגו כל הנתונים הנ"ל בפני האסיפה, נערך דיון שהיה מאוד פורה. האסיפה החליטה שלא להתחיל במיידי עכשיו בשביתה כללית ולתת ניסיון נוסף לתהליך הגישור. מכיוון שהאסיפה היא הריבון של הארגון, רק האסיפה יכולה להחליט בקשר לצעדי ההמשך.
אם ומתי תתחיל שביתה כללית, אין לדעת. כל עוד סכסוך העבודה פתוח, ולא נחתם הסכם קיבוצי עם סעיף של שקט תעשייתי, אין לדעת מה יקרה.
לצערי, אין לי שליטה על הפתרון לבעיה שהצגת - זו אכן בעיה מורכבת.
הפתרון, כמובן, הוא חתימה על הסכם קיבוצי בין ההנהלה לבין ארגון כוח לעובדים - סניף עובדי האוניברסיטה הפתוחה.
האם זה יקרה לפני תחילת סמסטר ב'?
כרגע, אין לי אמון רב בכך, רק תיקווה.
והמון איחולי הצלחה בלימודים לך ולכלל הסטודנטים.
שלום נירית,
)הם היו מוכרים את זה לאוניברסיטאות האחרות. שמניסיון, המנגנונים המנהלתיים עבור הסטודנט, כל כך מסורבלים ולא ידידותיים, שפשוט טין לי מספיק מילים לתאר זאת. מבחינת ההוראה, רובם הגדול של המנחים באו"פ הינם המורים הטובים ביותר בתחומם (כמובן שבכל מקום עבודה ישנו אותו 10%, את יודעת …). יתרה מזאת, מעטפת ההוראה היא מהגדולות והטובות ביותר המוצעות לסטודנטים בכל מערכת ההשכלה כיום (שוב מניסיון).
אכן מנקודת מבט של סטודנט, במיוחד מהבחינה המנהלתית האו"פ היא אחד מהמנגנונים הכי טובים שיש עבור הסטודנט. ואם הם היו ממש חכמים שם, ורוצים לעשות עוד קצת כסף (את יודעת כדי שאוכל לקבל את הזכויות שלי
לצערי הרב, כל זה נעשה על חשבון הזכויות המינימליות של סגל ההוראה. כמובן, שביחד עם ההפנמה שדרוש שינוי (וגם זה היה מהלך מאוד קשה, כי עד שהוקם הארגון כל פניה שלנו פשוט בוטלה באמירה "אין לנו כסף", על ידי דיקנט הלימודים דאז, פרופ' תמר הרמן ועל ידי הנשיא דאז פרופ' גרשון), הנהלת האו"פ לא ממש מצליחה להשתחרר מהיועצים החיצונים שהיא שכרה.
בין אם זה משרד עורכי הדין שהם שכרו או משרד יחסי הציבור שלהם, אשר אינם חושבים על האו"פ כעל מוסד אקדמאי, אלא כעל מפעל יצרני ופועלים בהתאם לכך בעצות שהם מייעצים להנהלה (ראי מתחמים מבוצרים, מכתב איום על הסגל המלמד, יצירת בילבול בקרב הסטודנטים וכדומה). ולכן, אישית אינני רואה את הצעדים של ההנהלה מאז התחלת הסכסוך, כצעדים של הנהלה המנהלת מוסד אקדמי, אלא של הנהלה המקבלת עיצות גרועות מהיועצים החיצוניים שלה היא משלמת הרבה כסף. ולכן, חוסר האמון שנוצר כעת אינו בגלל ההנהלה, ההנהלה יודעת שהיא צריכה לעשות את השינוי, מי שמונע אותו כרגע מלהתקיים אלא הם הגופים המייעצים לה, ומכאן נובעת התחושה שלתוך התהליך מוכנסים שיקולים זרים.
מכובדיי ויקיריי שלום,
אנסה לפרוס את משנתי, ביחס להצעות שהתקבלו ע"י האסיפה הכללית מיום ה 25/12/2009.
ביחס להחלטה הראשונה במניין ההצבעות, לפיה:
"האסיפה מוחה על התמשכות המו"מ, אך מסמיכה את הנציגות להמשיך במו"מ במסגרת הגישור עד לחתימה על הסכם קיבוצי, מתוך שאיפה לסיים אותו בהקדם."
לטעמי זוהי החלטה "פרווה" שאיננה מביעה אמירה חדה. המחאה על התמשכות המו"מ, עדינה והשאיפה לסיום המו"מ בהקדם, נאצלת. לצערי הרב, ללא קביעת מטרת זמן ברורה, החלטה זו משחקת לידי ההנהלה בניסיונה למסמס, להאריך ולעקר מתוכן את המו"מ.
ברצוני להיות ברור ככל האפשר בנקודה זו. המגשר הנכבד העריך זמן גישור בשלושה חודשים (למי שמבין קצת בהערכות זמן של פרוייקטים, יודע, שהערכתו הייתה חודשיים + חודש נוסף "כמקדם היסטריה"), בפועל, אחרי שבעה חודשים המרחק ביננו להנהלה עצום באספקט הארגוני (קרי, הסכם קיבוצי), ופער גדול באספקט הכלכלי.
השורה התחתונה בהחלטה זו, היא שזו איננה מקדמת אותנו לשום מקום ולכל היותר אומרת את הברור מאליו.
ביחס להחלטה השנייה שהתקבלה (השלישית במניין ההצבעות):
"לאור התמשכות המו"מ, ואם לא תהיה התקדמות מספקת, האסיפה מסמיכה את הנציגות להודיע על הפעלת צעדים ארגוניים חלקיים או מלאים בהתאם להתפתחויות."
בהחלטה זו, מבקשת האסיפה הכללית שלא להחליט, ומטילה את נטל ההחלטה של, יציאה לשביתה כללית, על כתפיה של הנציגות (צעדים ארגוניים חלקיים אושרו כבר באסיפה הקודמת).
מחד, החלטה זו מגדילה את דרגות החופש של הנציגות ומאפשרת יציאה לשביתה כללית ללא הגבלת זמן באופן מיידי, אך מאידך, היא מוותרת על שיקול הדעת ועל הצהרת תמיכה של הגוף החשוב ביותר במקרה של החלטה שכזו (וכזה שיידרש לשאת ברוב הנטל של אכיפתה).
לטעמי, הנזק הפוטנציאלי של החלטה זו עולה על התועלת הפוטנציאלית בה, ולכן גם החלטה זו איננה מקדמת אותנו להשגת מטרותינו ושומרת על "הפרווה" של ההצעה הקודמת.
ביחס להחלטה שנדחתה ברוב קולות (ההחלטה השנייה במנין ההחלטות שהועלו להצבעה):
בהצעה זו דחינו אפשרות למתווה ביניים (למרות פיתוי ה 19% תוספת ממוצעת).
אני רואה את דחיית האפשרות למתווה ביניים, כגולת הכותרת של האסיפה וכאמירה ברורה, הן פנימית והן חיצונית.
באמירה זו, אנו דורשים מתווה קבוע ולא זמני, אנו דורשים הסכם קיבוצי ולא שום דבר פחות, ואנו דורשים פיצוי כלכלי אמיתי על חוסר זכויות סוציאליות(מאז ומעולם) והקפאת שכר (של 13 שנים) ולא נזיד עדשים "קר ומיובש".
כעת נשאלת השאלה, מה כדאי לעשות עכשיו?
אפשרות ראשונה שאני רואה, היא ללכת עם לוח הזמנים של ההנהלה (להערכתי אינסוף שנים) ו/או של המגשר (להערכתי שנים) שלא לדבר על איכות התוצאות שנשיג.
אפשרות שניה שאני רואה, היא ללכת עם לו"ז שלנו, כלומר, לתת צ'אנס במשך חודשיים להשלמת המו"מ ובמידה ולא יקרה כן לצאת לשביתה כללית של חודש ימים, ללא החזרת ההרצאות שיושבתו. במידה ולא נגיע ליעדנו, נחזור שוב על אותו תהליך (חודשיים עבודה וחודש שביתה ללא החזרת ההרצאות) עד שנגיע ליעדנו.
אבקש ממכם לשקול אפשרות זאת ובמידה ואתם מסכימים (במידה בינונית וצפונה)עם דעתי, אנא חיזרו אלי לדוא"ל gil_elber@hotmail.com ואשרו הסכמתכם למתווה זה,
בכוונתי לפעול להגשמתו.
בכבוד רב,
גיל אלבר.
אדמין - בזמנו, כשהורי עמדו לפני גרושין כולנו ראינו את המצב מחמיר ומחמיר, בעיקר בגלל סטגנציה וחוסר התקדמות בתהליך הבלתי נמנע, עד כדי גרירתו על פני 10 שנים. אתה יודע מה הביא לשיתוק הזה? נכון. עורכי דין ו"יועצים" למיניהם (במקרה שלנו מדובר בדודות ובני משפחה למיניהם שבחשו בקלחת).
היום, ברטרוספקטיבה, זה די ברור לנו (למרות שאף פעם אי אפשר לדעת כמובן) שאם אבא שלי ואמא שלי היו פשוט יושבים שניהם לבדם בחדר אחד לכמה דקות הכל היה נפתר הרבה יותר מהר כנראה.
בדיוק בגלל הסיבה הזאת כתבתי כאן כבר שעל הסטודנטים להיזהר מאינטרסים זרים שנובעים מארגונים חיצוניים. כעת אני מבינה שגם ההנהלה אינה חפה מטעויות שכאלה. אין ספק שככל שיותר אנשים בוחשים בקלחת התהליך מסתבך והולך..
לא נותר לי אלא לקוות שתצליחו למצוא בצד השני את האוזן הקשבת שדרושה לשם הצלחת התהליך ותצליחו לספק אותה בעצמכם, תוך זיקוק המטרות האמיתיות מרעש הרקע שמסביב.
בהצלחה.
אני אמנם שמח שהלימודים ממשיכים, וגם לא בדיוק הולך לעמוד עם שלט ולהפגין באיילון במידה ויפגעו/פוגעים/פגעו בתנאי המנחים, אבל קצת קשה שלא להבין "את הפגיעה בסטודנטים" שהמנחים לצערם נדרשים לה.
זה הקטע בשביתה - מישהו נפגע ממנה. רק משום שמישהו עשוי להפגע מהשביתה, לא אמורה להיות סיבה טובה כדי לא לשבות.
אפילו להיפך - זה בדיוק כל הרעיון!
אם אף אחד לא היה נפגע מזה, לאף אחד לא היה אכפת שיש שביתה….
שביתה היא אמצעי לחץ ואמצעי מחאה.
נכון שהיא אמצעי קיצוני, אבל לאור ההסטוריה של ההנהלה מול העובדים שלה, אפשר להבין למה הם נוקטים גם באמצעים קיצוניים, ולא - "האם הסטודנטים ייפגעו" לא אמור לעניין אותם יותר מדי, ותפסיקו לעקוץ את המנחים עם המינוח הפופוליסטי והפוליטיקלי קורקט הזה.
למנחים איכפת מהסטודנטים, אבל כשאכפת לך ממישהו זה לא אומר שאתה צריך עכשיו לסבול כדי שלמישהו הזה יהיה קצת יותר נעים.
צאו כבר מהקלישאות שנלקחו היישר מאיזה עוד ראיון דמגוגי בערוץ 2.
אפשר גם לשאול בצורה דמגוגית באותה מידה האם לסטודנטים אכפת מזכויות העובדים במדינה הזו, או שאכפת להם רק לסיים את התואר בזמן.
ואם אכפת להם, למה הם לא יוצאים לרחובות ושורפים צמיגים והופכים את האמאמא של משרדי ההנהלה?
למה אנשים שרובם לא בני 18 אלא אנשים עם יכולות ומעמד כלשהו, לא עושים כזה רעש עד שאמות הסיפים ירעדו?
למה? כי אכפת להם מעצמם. זה למה, וזה לגיטימי.
אבל קשה לבוא בטענות למנחים שאכפת להם מתנאי ההעסקה שלהם, כשאנחנו בעצמנו ערלים למצוקה של אנשים אחרים.
כאמור, הפסקה האחרונה היא דמגוגיה לא פחות קטנה, ואני בכוונה כותב אותה,כדי שאולי נמנע משאלות פופולסטיות כמו "מה עם הסטודנטים?" וכיו"ב.
תומאש, ריגשת אותי עם הדברים שכתבת, ואני מקווה שקריאה זו תגיע גם לסטודנטים אחרים.
בהצלחה בלימודיך.
גיל,
הסכמתי עם דבריך עד שהגעת להצעה שלך (האפשרות השניה - לו"ז שלכם, חודש-לא-חודשיים-כן, ללא החזרת הרצאות מושבתות) - זו נשמעת לי הצעה גרועה מאוד עבורנו, הסטודנטים.
אותי לימדו מספר פעמים באוניברסיטה הפתוחה שאנחנו הסטודנטים צריכים לצאת ולהיאבק על זכויותינו ואף על זכויותיהם של אחרים הנזקקים לכך על מנת לשנות ולהשפיע במידה.
זה הזמן של המרצים שלימדו אותנו לעשות כך, לפעול בעצמם, לתת דוגמא לכולנו.
אנחנו הסטודנטים תומכים במאבקכם.
אל תבזבזו את הזמן, תעשו עוד שביתה כמו הקודמת ואז תקבלו את תשומת לב שר החינוך ותושבים רבים אחרים במדינה, כי תושבי המדינה כולה ולא רק הסטודנטים יודעים שלא ייתכן שתעבדו ללא הסכם קיבוצי ותפוטרו כל סמסטר. הדבר הזה הוא פשוט חוצפה ושערוריה.
גם אני מסכימה עם הניתוח של גיל, אבל בוודאי שלא עם ההצעות שלו.
(למשל- ההחלטה לתת למנהיגות את האישור לפתוח שביתה מתי שירצו היא צעד ראשון לאיבוד הדמוקרטיה של הארגון. המשטרים הפשיסטים התחילו בכך שהמנהיגות קיבלה מנדט להחליט במה שחייב להיות החלטה של אסיפה.)
אבל האמת היא שבמתווה הנוכחי אין שום אפשרות להגיע להסכמות כלכליות גם בעוד 5 שנים. ולאור זאת כבר לא ממש משנה אם יגיעו להסכמות על דברים אחרים.
מענה למרכזת בניהול וכלכלה, מה 27/12 שעה 19:39
הבעייה איננה "הסכמות במתווה הנוכחי", הבעיה האמיתית היא עם "הסכמות" באופן כללי בין הסגל הזוטר להנהלת האו"פ.
הנהלה שהתרגלה כי על פיה יישק דבר, וכי קיימת גמישות מלאה בכוח האדם שלה, תתקשה מאוד לוותר על יתרונות אלו. כמובן שיתרונות אלו להנהלה, מהווים חסרונות עצומים לנו, סגל ההוראה.
בכדי להניע את ההנהלה ממקום שנוח לה (המצב הנוכחי) למקום שפחות נוח לה (קרי, מצב של יותר יציבות תעסוקתית לסגל, תנאים סוציאליים אמיתיים וכו') יש להפעיל עליה/על-ההנהלה לחץ. ללא לחץ שכזה, אכן התהליך יימשך שנים (כמובן שחגית מסר ירון, מעוניינת, שלא היא שתאלץ להתמודד עם המצב הנוכחי ותשמח מאוד, אם פתרונו יקרה, אחרי הקדנציה שלה).
לאור הנ"ל, אינני רואה אפשרות, להגיע להסכמות ראויות (כלכליות ושאינן כלכליות)בהתנהלות הנוכחית.
אין לנו ברירה, אלא להערך ללחץ מאסיבי על הנהלת האו"פ. התרחיש שנראה לי הכי סביר, הוא תרחיש בו ממשיכים לנסות להגיע להסכמות בעזרתו של המגשר, הניסיונות הללו נכשלים (כפי שכשלו במשך 7 החודשים האחרונים) ושוב נמצא בנקודת אל חזור, כפי שנמצאנו בסמסטר 2009 ב'.
כאנשים שחיים במדינה הנמצאת במצב מלחמה תוך שאנו מחפשים וחותרים לשלום, יש להערך להפעלת לחץ על ההנהלה וזאת במקביל, לניסיון להגיע להסכמות במו"מ.
אני רוצה להודות לכל אלו שפנו אלי עד כה, ומבקש מכל מי שרואה את הדברים באור דומה לפנות אליי לדוא"ל gil_elber@hotmail.com
בברכה,
גיל אלבר
אין ברירה חייבים לשבות כדי להתקדם, חבל שנבזבז את זמננו.
צריך לצאת לשביתה כללית בהקדם!!!
ממשיכים להאמין בניסים. ללא שביתה רצופה עד לחתימת הסכם קיבוצי, שום דבר לא יזוז. נראה לי שאיבדנו מומנטום לקראת סוף הסמסטר. צריך מיד לשבות, לשבש את סוף הסמסטר ואת הבחינות ולא לחזור עד להסכם, כולל פיצוי על אבדן ההכנסה מהשביתה הקודמת.
יישר כח לפעילים למעננו!
ניתן היה לראות כי רק מעצם האפשרות להשבתה, האו"פ הגיבה.
למרות, קיראות ההגעה (כולל אילו של המנכ"ל החדש), שביתת האזהרה עשתה את שלה.
לכולם ברור, גם לסטודנטים,כי כל עוד לא ייחתם הסכם קיבוצי הכולל סעיף של שקט תעשייתי, לא יהיה שקט בנושא הארגוני באו"פ.
כמובן, שבסוף עם חתימת ההסכם יהיה פיצוי על אובדן ההכנסה מהשביתה הקודמת (ממ"נים, תשלום למרכזים וכדומה) שכן כך זה נהוג במשק.
אני מקווה שהנהלת האו"פ תתעשת, תתנער מהיועצים החיצונים שלה שגורמים לה רק נזק (לדוגמא המכתב של המנכ"ל למרכזי הלימוד שייצר חוסר אמינות מוחלטת בדברים שההנהלה מפיצה) ותפנים את העובדה שעד עתה היה כשל מנהלי מתמשך ושהגיע הזמן לתקן אותו.
לא במתק שפתיים, או הפצת שקרים ודיסאינפורמציה אלא בעבודה אמיתית וחתירה לחידוש האמון עם סגל ההוראה שעליו מושתתת כל האוניברסיטה הפתוחה (משפט זה היה מיועד גם לאותו חבר הנהלה אשר "נהנה" מקריאה כאן בבלוג)
האם החוק החדש שמתואר בכתבה (ראו לינק להלן) ישפיע לחיוב על המשא-ומתן מבחינת סגל ההוראה?
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3826531,00.html
הצוות המשפטי שלנו בודק זאת.
עם זאת, חשוב להדגיש שהחוק אינו חל רטראוקטיבית על השנים שעברו אלא רק מעתה משהו נכנס לתוקף.