אתמול, יום שני (21.12.09), הושבת קמפוס רמת אביב (קלאוזנר). בימי שני רשומות בקמפוס זה (שבסמסטר הוא הגדול ביותר באו"פ) 84 קבוצות הנחיה.
למעט חמש או שש קבוצות שבהן התקיימו לימודים בנוכחות חלקית של סטודנטים, היתה השבתה מלאה. באופן לא מפתיע, התברר כי שוברי השביתה הספורים היו מבין אלו המוכרים לנו מהשביתה הכללית.
לאורך כל היום (מ- 7:30 ועד 19:00) היתה משמרת מחאה בשער החיצוני ובסמוך למבנה. מרכז הלימוד נראה כמו מתחם מבוצר, ובו וסביבו נספרו כ- 30 מאבטחים. בניגוד לחוק נמנעה כניסתנו אל תוך המבנה (לרבות מנחים שמלמדים ברמת אביב בימי שני וזהו עבורם מקום עבודה לכל דבר ועניין).
ההשבתה היתה מוצלחת מאד והוכיחה שההיענות של חברי סגל ההוראה גבוהה ויפה, כמו גם תמיכתם של הסטודנטים שבחרו להביע עמנו סולידריות ולא הגיעו למרכז הלימוד. תודה מיוחדת לכ- 30 אישה ואיש שהגיעו במהלך היום, מרכזים ומנחים, חברים מהסניף הכללי של כוח לעובדים, חברות וחברים מ"כללית רפואה משלימה", אנשי סגל מאוניברסיטת ת"א וכן סטודנטים שבאו להזדהות.
ביום חמישי (24.12.2009) תתקיים אסיפה כללית בבית הקיבוץ הארצי-ברחוב לאונרדו דה וינצ'י 13 בתל אביב. באותו יום יסתיימו הלימודים בכל מרכזי הלימוד של האניברסיטה הפתוחה בשעה 18:00.
תגיות: אסיפה כללית, האוניברסיטה הפתוחה, קמפוס רמת אביב, שביתה, שביתת מחאה
חשוב לציין שחסימת הכניסה בפני עובדים ונציגי ארגון עובדים היא בלתי-חוקית לחלוטין. לצורך החסימה הופעלה אלימות רבה על ידי המאבטחים שחלקם היו בריונים שנאספו יום קודם לכן מהרחוב. כמה פעילים נפצעו קלות ולאחד מהם נשבר מכשיר הטלפון הנייד.
נפצעו קלות? אני ראיתי אנשים מדממים, עד כדי כך שהוצע לנו על ידי המאבטחים "האמיתיים" של הקמפוס חומר חיטוי ויוד כדי שהפצעים לא יזדהמו.
אחד מהאנשים שהוכו הוא סטודנט של הפתוחה שניסה להיכנס לקמפוס והשומרים לא חסכו ממנו. סטודנטים אחרים שניסו להיכנס אמרו שהשומרים
פשוט מנעו מהם את הכניסה, אפילו לספריה או לקפיטריה.
לאחד המנחים הם קרעו את החולצה, וכל היד שלו היתה עם סימנים כחולים.
כאשר אחד מהבחורים "הגדולים" יצא מהקמפוס שאלתי אותו אם הם היו מרביצים ככה גם אם נשים היו מנסות להיכנס, הוא טוען שלא.
להאמין לא? לא נראה לי.
אחר כך שאלתי אותו כמה שנים הוא עובד בחברת השמירה שהאו"פ שכרה, הוא אמר לי שעדיף שהוא לא יגיד. התעקשתי, רציתי לדעת מה
התנאים הסוציאלים שבהם הוא עובד בחברת השמירה, כדי להשוות אותם לשלי.
הוא אמר יום אחד, "באתי רק להיום" (חבר אמר לי תבוא).
שאלתי וכמה שלמו לך ליום אחד, הוא בחר לשתוק עם חיוך תוך שהוא מוציא את האייפון החדש שלו מהכיס …
מה השלב הבא של ההנהלה? במקום בחורים גדולים במדי שמירה עבריינים שיבואו לשבור לנו ברכיים?
מזעזע, זה מה שההנהלה שולחת כנגד סגל ההוראה שלה.
יתכן שאייל התכוון ל"נפצעים קל" במובן הצבאי. השלב הבא מצד ההנהלה הוא כנראה גיוס הליקופטרים, ובקשת עזרה מהצי השישי. כנראה שהנהלת האו"פ מנסה לשבור את השיא של מכון ויצמן שריסק ברך לשובת. נו טוב, לפחות אי אפשר להגיד שאין להם שאיפות גבוהות. אין להסיק מההתייחסות ההומוריסטית שלי לעניין שאני לא רואה את ההתנהלות הזאת כחמורה (ועבר כאן אנדרסטייטמנט רציני).
הכי לא ברורים לי הסטודנטים שהשתתפו בפארסה הזאת. מילא להפר שביתה כשנותנים לך, אבל ללמוד באזור מבוצר ? עצוב למדי.
הנקודה האופטימית היחידה בסיפור הזוועה הזה היא שהמשחק מבחינת "לימודים כרגיל" נגמר. מעל 90% מהמנחים לא הגיעו ללמד. כדי לתת לשניים וחצי המנחים שהתעקשו להפר שביתה ללמד האו"פ נאלצה לעבור על החוק ולפעול באלימות. להסתבך עם בני אדם זה דבר אחד, ולהסתבך עם אלוהים זה דבר אחר לגמרי. אני מציע לכל מי שדואג לעצמו להתרחק מהם כדי לא להיות בסביבה כשהברק יכה. הנהלת האו"פ הנוכחית תיזכר לדראון עולם בדברי ימי האקדמיה הישראלית.
בהן צדקי - אם הייתי מנחה, הייתי מנסה להכנס כדי לאכוף שביתה.
ואם מישהו מהגורילות היה נוגע בי, הוא היה מסתבך בסאגה של תלונות ומשפטים. (ולא שהיה יוצא מזה משהו, חוץ מהטירדה בשביל שנינו, אבל זה כבר נושא אחר.)
מי שמכיר אותי מקרוב, היה יכול להעיד שאני לא סתם אומרת.
(א. אני נגד אלימות; ב. לא הייתי נוכח באירוע; ג. אין לי בעיה עם השביתה)
אני תוהה לגבי סדר האירועים, אנחש ואשמח אם אתוקן במידה ואני אני טועה. (1) הגעתם לכניסה למתחם, (2) השומרים לא נתנו לכם להכנס (בצדק, לא בצדק, לא משנה…), (3) ניסיתם להכנס ב*כוח*, (4) הופעל נגדכם כוח גדול יותר (כנראה בעשרות מונים). האם אני טועה? אז מי התחיל את האלימות?
(1) סגל הוראה, גם כאלה שהיו אמורים ללמד באותו יום בקמפוס, הגיעו לאיזור המבוצר של קמפוס רמת אביב.
(2) על פי דין, יש לאפשר כניסה של העובדים למקום עבודתם (אחפש את איזכורי החוק אחר כך, אם תתעקש) על מנת
לבצע הסברה לעובדים אשר בחרו שלא לשבות.
(3) השומרים התנפלו על סגל ההוראה ביחס של 3 לאחד לדעתי, אבל מודה לא נשארתי לצפות, כי אני יצורה עדינה (וגם למראה דם יש לי נטיה להתעלף).
חלקם הוטח לריצפה, חלק לכיוון הקיר, חלקם על הברזלים שתחמו את המתחם.
רפי, הסטודנט הספציפי שהוכה לא הגיע כדי ללמוד אלא כדי לתמוך בסגל ההוראה, היו עוד כמה כאלה וזה מאוד חימם לי את הלב. עד הרגע שבו השומר הדביק אותו עם הפנים אל הקיר …
אני הגעתי לאחר הקרב וראיתי רק פצעים שטחיים, לא רציתי להפריז לגבי מה שאני לא יודע. אין שום מניעה להשתמש בכוח נגד עבירה על החוק. דרך אגב, מותר גם להתנגד בכוח למעצר לא חוקי. מי שחוסם את שער מקום העבודה בפני העובדים שלו הוא האלים
אתם מגישים תלונות כל פעם שזה קורה?
ראיתי את היד הכחולה – בכל מקרה כזה, יש לגשת לקבל טיפול רפואי מסודר, ולקבל אישור בכתב עליו. אח"כ יש לגשת לתחנת המשטרה הקרובה ולהגיש תלונה על תקיפה. אני לא יודעת אם אתם עושים את זה, אבל אל תשחקו אותה "גברים", גם אם רק גברים ניסו להכנס והוכו. תשתמשו בחוק המוגבל שלנו עד הסוף. זו טירחה מעצבנת, בירוקרטיה, אבל זה מה שצריך לעשות. אם יוגשו עוד ועוד תלונות, יהיה גם סיקור תקשורתי. לא יתכן שהבריונות הזו תמשיך.
הגיעה משטרה, הוחלפו פרטים.
אחד "מעובדי" חברת השמירה שהנהלת האו"פ שכרה, שהיה אלים במיוחד, "נשלח" הביתה (או משהו כזה).
ביקשנו מהבחורים להגיש תלונה, ומהבחור ששברו לו את מכשיר הטלפון ביקשנו שידאג לתיעוד מהחברה הסוללארית שלו.
היה סיקור תקשורתי, אבל ענייני היום בפוליטיקה היו דוחקים יותר.
לא, תשמעו - זה חייב להעשות בצורה מסודרת, ובאופן קבוע!
לקבל טיפול ואישור בכתב עליו, לגשת לתחנת המשטרה ולהגיש תלונה. גם על שבירת מכשיר סלולרי, לא רק על פגיעות גופניות.
היתה משטרה? הם יכלו לדרוש מה"אלים במיוחד" למסור את שמו, ואפשר להגיש תלונה אישית נגדו.
זה לא צריך להיות "ביקשנו מהבחורים להגיש תלונה". זה צריך להיות פק"ל, ולקרות מיידית! (לא בסוף היום - מייד אחרי התקיפה, לא לחכות! מנסיון, יש הבדל בהתייחסות.)
זה נוסח של תגובה שפרסמתי באחד הפורומים של קורס שאני לומדת:
כמובן שרוב הסטודנטים אינם רואים מעבר לקצה האף שלהם (ואני סטודנטית, שלא תטעו) וכל מה שמעניין אותם זה להמשיך ללמוד בשקט, וזו זכותנו המלאה בתור לקוחות משלמים! אבל, וזה אבל גדול - זו לגמרי זכותם של המנחים להתאגד ולקבל את הזכויות המגיעות להם על פי החוק. בשבילנו האוניברסיטה היא מקום זמני. בשבילכם היא הלחם והחמאה, מקור הפרנסה, ההווה והעתיד.
ושוב אבל - הבעיה כאן היא דווקא פחות בהסכמות העקרוניות (ממה שקראתי ושמעתי מפי מנחים והפרסומים של שני הצדדים), אלה פחות או יותר מנוסחות כבר, ושני הצדדים כבר די יודעים לאיזה כיוון זה ייסגר, הבעיה המרכזית כאן היא-כמו בפוליטיקה- פוליטיקה! היינו- מאבקי כוח ושליטה.
השאלה הבסיסית כרגע היא מי יתקפל ראשון - ההנהלה, שלא מוכנה להכיר בארגון שהמרצים בחרו לייצג אותם (ואני חייבת להגיד שלא מעט בצדק) או המרצים שכבר התחייבו וכבר קיבלו שירות לא רע בכלל וכבר יצרו קשרים טובים עם הארגון הזה.
והשאלה הנשאלת היא (לעניות דעתי הבלתי קובעת): איך לחזור לבנות יחסי אמון בין הצדדים. שהרי בלי אמון אין מערכת כל כך גדולה ומורכבת שיכולה להתקיים.
ו(שוב) לדעתי - שביתה אינה הדרך הנכונה, ובוודאי ובוודאי שגם אלימות לחלוטין לא במקום. וזה לחלוטין לא רלוונטי "מי התחיל" ואפילו לא רלוונטי "מי צודק". אלה שאלות שלא מוליכות לשום מקום!
מנחים - מה שאתם עושים כרגע - כל ההתססה והעלבון והאלימות - בזה אתם רק מגדילים את חוסר האמון ואת הבעייתיות ביחסים ביניכם לבין היד שמאכילה אתכם, כן, זה המצב איך שלא תסתכלו על זה, וככל שתקבלו את זה יותר מהר - ייטב לכם וגם לכולנו.
תלמדו למשל מעופר עייני איך לנהל משברים ולהשיג את מה שהוא רוצה, גם בלי שביתות ואלימות. לא חייבים לתת להסתדרות לנהל, אבל גם לא חייבים לתת לזרמים קיצוניים ומיליטנטיים לשלוט בהתנהלות שלכם, התנהלות קיצונית מגדילה את הפערים ויוצרת בעיות. לא פותרת אותן. אני מאמינה שכאשר נותנים אמון גם מקבלים אותו. תקראו לי נאיבית - אבל לא תשכנעו אותי שזה לא עובד.
וכאמור - קטונתי מלהכיר את כל המהלכים וההתנהלות הפנימית, כל האמור לעיל הוא מהתרשמות מכלי התקשורת השונים, שיחות ופרסומים של שני הצדדים.
אני רק יודעת ששיבושים במערכת מקשים על כל הצדדים - הנהלה, סטודנטים וכמובן עליכם - המנחים, וכך כולנו סובלים מחוסר הודאות.
אני באמת מקווה ששני הצדדים יוכלו למצוא דרך לחזור ולבנות אמון ויחסי עבודה תקינים.
אני מקווה שתמצאו לנכון לפרסם את התגובה שלי, למרות הביקורת.
בוודאי שהסטודנטים ששילמו מעוניינים ללמוד בשקט ולקבל תמורה לכספם. אם הם לא קיבלו את התמורה לכספם הם צריכים לבוא בטענות להנהלה שיצרה מדיניות העסקה נצלנית במיוחד. כדאי תמיד לברר מכל ספק שירות האם העובדים שלו מאורגנים ומקבלים שכר הוגן, כי אם הם לא (בייחוד בתקופה הנוכחית) יש סכנה גדולה שלא תקבלו את השרות עליו שילמתם.
ולגבי עופר עיני - הגישה שלו בהחלט מביאה המון הישגים. אבל רק לעצמו ולמעבידים אותם הוא מעדיף על פני העובדים. בינתיים העבודה המאורגנת בישראל מובסת פעם אחר פעם, השכר הריאלי נשחק עד עפר ועשרות אלפי מקומות עבודה הלכו לאיבוד רק בשנה האחרונה
נירית:
אני מסכים ב-100% ששאלה חשובה ביותר היא איך לחזור לבנות יחסי אמון בין הצדדים שצריכים לעבוד יחד. חוסר האמון הוא תוצאה של התנהלות האו"פ כלפי עובדיה במשך שנים רבות. זה לא משהו שייפתר בן רגע.
עוד דבר שאני מסכים לו הוא שאני רואה כאן ובתגובות בהרבה מקומות ברשת "התססה ועלבון ואלימות מילולית" שהן מיותרות לחלוטין: גם אבל לא רק כי אין להן תרומה לטובת המטרה שלנו והן בהחלט מגדילות את חוסר האמון וככל הנראה גם תורמות משהו לרתיעה של הצד שמולנו במו"ם מלסיים את המו"ם ולחתום על הסכם.
לגבי השאלה אם שביתה היא הדרך הנכונה אם לאו, אני לא מסכים ולא מתנגד. בכלל לא ברור לי ש"שביתה כללית עכשיו ומיד ללא הגבלת זמן" היא הדרך הנכונה או האפקטיבית ביותר עבורינו, אבל גם לא ברור לי שאין צורך בשביתה בהיקף זה או אחר, כי הצהרות אפשר להצהיר חזור והצהר, אבל לפעמים יש צורך גם בתזכורת פעילה. מחר באסיפה (בעצם היום - בהתחשב בשעה - כבר אחר חצות) אוכל לשמוע מה אחרים אומרים ולהשמיע מה אני חושב ואולי גם להצביע ןלקבל החלטה.
אני לא מסכים ש"זרמים קיצוניים ומיליטנטיים שולטים בהתנהלות שלנו". אנחנו אלה ששולטים בהתנהלות שלנו. עיקר מי שפעיל בהתארגנות שלנו הם עובדים שחשוב להם מקום העבודה שלהם: האוניברסיטה הפתוחה, ולכן הם חותרים למעמד מתאים כעובדים בארגון, ולא כמוצרי מדף שכשצריכים אותם רוכשים מהם וכשלא צריכים משאירים אותם על המדף. המעמד הזה הכרחי לבניית יחסי אמון, כי העדרו הוא זה שהביאנו למקום בו אנו נמצאים היום. אמון אינו אמונה עוורת.
"לא חייבים לתת להסתדרות לנהל"? מי בכלל דיבר על "לתת להסתדרות לנהל"? יש להסתדרות איזשהו מעמד באו"פ? כמה מעובדי האו"פ רשומים בפנקס הבוחרים בהסתדרות? אני מוכרח להגיד שבשלב זה אני נהיה קצת קטן אמונה, עורך חיפוש באתרי הקורסים ולא מוצא את הטקסט המצוטט כאן…
אייל:
אתה טוען שהסטודנטים "צריכים לבוא בטענות להנהלה שיצרה מדיניות העסקה נצלנית במיוחד" - ואני טוענת שלכל מטבע יש שני צדדים. מדיניות העסקה יכולה לפעול רק במידה ויש כאלה המוכנים להיות מועסקים תחתיה. יש מן הסתם גם לא מעט יתרונות במדיניות ההעסקה של הפתוחה כולל גמישות בשעות ובהיקף המשרה למשל, וכמו שקראתי בכמה וכמה מקומות - השכר נטו פר שעה אינו רע כלל וכלל, בטח ובטח בהשוואה לשכר במשק (גילוי נאות - אין לי מושג כמה מרצה מרוויח לשעה!)
אני לא בטוחה אולם נדמה לי שהבעיה העיקרית שלכם היא נושא הקביעות, ומכאן משתרשרות בעיות נוספות של תנאים סוציאליים. בתור דיילת לשעבר אני מכירה את הנושא מקרוב (למרות שברור שאין מה להשוות בין שני סוגי העבודות) וזה תמיד היה לנו ברור שככל שיש ביקוש של עובדים שמוכן לעבוד בתנאים המוכתבים ואפילו עשוי להעדיף אותם מסיבות שונות - כך יהיה היצע מתאים. אלה כוחות השוק.
הנקודה שלי היא שעל מנת לערוך שינוי כמו זה שאתם מבקשים נדרש תהליך. מערכת שעבדה כל כך טוב עד היום (וכראייה - כולם מתגאים בכך שהאו"פ היא האוניברסיטה הגדולה בארץ ובוודאי מהייחודיות בעולם) לא תשתנה בבת אחת ובוודאי שלא בזבנג וגמרנו. אני מאמינה שדווקא בתור פורצי הדרך נדרשת מכם ראייה לטווח ארוך ואורך רוח על מנת לצלוח את התהליך באופן שיעזור באמת, ואולי, למצער, רק לדורות של המנחים שיבואו אחריכם.
ההתייחסות שלך לעופר עיני שהוא מביא תועלת "רק לעצמו ולמעבידים אותם הוא מעדיף על פני העובדים" היא עניין של השקפה. אין לי ספק שבראיה סוציאליסטית הדברים עשויים להראות כך. לדעתי היציבות של המשק חשובה לא פחות מהעובדים במשק ואפילו יותר. הראיה הכלל מערכתית עוזרת לכל הצדדים שהם סה"כ חלק אינטגרלי מהמשק. כשהמשק במצב טוב יש לכך השלכה על כולם, כולל העובדים. זוהי נקודת המבט שלי.
עופר:
אתחיל דווקא מהסייפא של דבריך: התייחסתי להסתדרות בהמשך להערה שלי לגבי עופר עייני ולגבי סלע המחלוקת שקיים כרגע בין הצדדים לגבי הארגון המנהל את העובדים. משיחות שניהלתי הבנתי שהמנחים בחרו בכוח לעובדים לייצג אותם בעצם כברירת מחדל אחרי שההסתדרות לא נענתה לכם ולא נתנה את השרותים והעזרה שנדרשה לכם בתחילת הדרך. אפשר לומר אפילו שכוח לעובדים בחרה אתכם. עם היתרונות והחסרונות שהם מביאים לשולחן המו"מ.
אתה אומר ש "חוסר האמון הוא תוצאה של התנהלות האו"פ כלפי עובדיה במשך שנים רבות" - כמו שאמרתי בתחילת דברי - מעבר לסיבה שיצרה את ההתנהלות הבעייתית לדעתך ולחבריך (למרות שלדעת רבים - אין כל בעיה!) - התנהלות של שנים אינה יכולה להשתנות בסמסטר ואפילו לא בשניים. לכן נשק השביתה אינו יעיל ורק מזיק. שינוי התנהלות של שנים מצריכה עבודה מעמיקה הרבה יותר. את השבר הראשוני יצרתם. הרעדתם את האדמה והפגנתם את הבעייתיות הקיימת (לדעתכם) בקולי קולות. עכשיו תנו למערכת צ'אנס לתפוס כיוון אחר!
לגבי הפעילים שלכם - אין ספק שאש הקיפוח בוערת בעצמותיהם. תסכים איתי שיש בעיה קשה בהתנהלות עסקית המונעת על ידי רגשות. כל הביטויים בהם אתם משתמשים - "מוצרי מדף", "נצלנות", כל ההתעסקות בפרטים בלתי חשובים בעליל של "נתנו לי להיכנס לקמפוס או לא נתנו", כל האש שמופנית לשוברי השביתה - כל הרגשות האלה מונחים (לדעתי) על ידי המנהיגים של ה"מרד" שלכם. ואני לחלוטין חושבת שמדובר בזרמים קיצוניים ומיליטנטיים (תבדוק את הרקע הבעייתי של התנועה הסוציאליסטית בארץ על כל ענפיה, כולל כוח לעובדים) בגלל אינטרסים שהם זרים לחלוטין למהות של השינוי שאתם מבקשים, והם אלה שמסיתים את האנשים וגורמים לסטייה המסוכנת הזאת מעיקרי הדיון.
כוונו את המטוטלת לכיוון שבו אתם רוצים ללכת אבל תעשו את זה בקור רוח! מתוך ראייה מפוכחת של המציאות לאשורה ולא מתוך ענני קיפוח וסערת רגשות!
נכון - האו"פ חזקה מכם, נכון, הם יכולים למנוע מכם להיכנס לקמפוס, נכון, זה על גבול הלא חוקי - אבל הם יכולים. ככה זה בעולם שלנו - החזק שולט. בתור הצד החלש בדיון - הצעד החכם שלכם יהיה לגרום לשינוי, ולא לעמוד ולצעוק הכי חזק שמנצלים אתכם. זה לא יביא לשינוי שאתם רוצים וצריכים. (תקרא שוב את דברי הזקן האיטלקי מנהל בית הזונות מ"מילכוד 22″ - הוא בטוח שהאיטלקים ניצחו במלחה"ע השניה, אתה יכול בוודאות להגיד לו שלא?).
ושוב - דיסקליימר קטן - אמרתי את כל מה שאמרתי מבלי להרגיש את התנהלות ההנהלה על בשרי כעובדת, למרות שכלקוחה ההתנהלות שלהם, לדעתי, ראויה לציון ובהחלט בולטת לטובה על פני מוסדות וארגונים אחרים בהם נתקלתי. וכל זה עובד כמובן היטב גם לטובתכם - העובדים.
ושוב - מקווה לסיום מהיר והוגן לכולם!
(אגב, את דברי הראשונים פרסמתי בפורום של סטטיסטיקה ב', נדמה לי)
נושא הסטודנטים שלא הגיעו לקמפוס ברמת אביב מעניין מאוד.
המנחים, שהם שוברי שביתה ידועים, הגיעו לקיים את השיעורים שלהם כרגיל.
מתברר, שלכל הסטודנטים של מנחים אלה נשלחה הודעת SMS "כאילו" מהאוניברסיטה,
המודיעה להם שהמפגש בוטל.
זאת הסיבה לנוכחות הדלילה של הסטודנטים.
במסגרת "אי הקפדה על החוק" שימו לב שמישהו השתמש ממש שלא כדין במאגרי המידע של האופ . מה עמדתה של הנציגות שלנו בעניין?
אין לנו שום מידע בנוגע לעניין זה, בוודאי שלא גישה למספרי הטלפון של הסטודנטים.
יש לנו בקושי גישה לדוא"ל של המנחים, אז מספרי טלפון של סטודנטים?
נירית,
השקפות גם צריכות להיות מבוססות על מציאות, לא משנה בכמה הסחת דעת פוסט מודרנית נוסח "זה עניין של השקפה" או "לכל מטבע יש שני צדדים" את מנסה לעטוף אותן.
על כך שתנאי ההעסקה שנקבעו באופן *חד צדדי* על ידי ההנהלה הם פוגעניים את בוודאי מסכימה. את טוענת שמאחר וסגל ההוראה, בזמן שלא היה מאורגן, נאלץ להסכים לתנאים אותם מכתיבה הנהלת האוניברסיטה הפתוחה - כעת יש עליו אחריות לכך שהלימודים משובשים? את בעצמך אמרת שכל עוד יש עודפי ביקוש למקומות עבודה מצד העובדים, הם נאלצים להסכים לתנאי ההעסקה שמכתיבות ההנהלות. עכשיו תבדקי בבקשה מה אחוז האבטלה אצל אקדמאים ובעיקר אקדמאים מתחום מדעי החברה והרוח ותבדקי מה רמות השכר החציוניות שלהם ותביני למה עובדים, בשעה שהם בלתי-מאורגנים, נאלצים להסכים לתכתיבי ההנהלה. בייחוד כשמדובר בעובדות שהשקיעו עשרות אלפי שלים בהכשרה המקצועית שלהן ועליהן למהר למצוא עבודה כדי להחזיר את ההשקעה.
בכל מקרה זה די ברור שכרגע סגל ההוראה כבר לא מסכים יותר לתנאי ההעסקה הללו, כך שהטענה שלך לא ממש מחזיקה מים.
"השקפה" נוספת שאינה מחוברת למציאות היא שעופר עיני דואג לאינטרסים של העובדים בכך שהוא שומר על יציבות במשק. אבל מה לעשות שאם תבדקי את מצב העובדים בכל הפרמטרים ב 20 השנה האחרונות תגלי שהוא הורע ללא קשר אם היו שנים של מיתון או צמיחה. היציבות במשק אפשרה לצאת מתקופות מיתון, אבל לא שיפרה את מצב העובדים לכל היותר היא האטה את קצב ההתדרדרות בתנאי החיים.
הדרך היחידה בה כן הצמיחה העצומה ברווחי ההון בשנים האחרונות זלגה טיפה לשכבות הנמוכות יותר בחברה היא באמצעות ההישגים המוגבלים של המאבקים המוגבלים של האיגודים המקצועיים, ובעיקר בצורה של פיצויים על שחיקת שכר בתקופות מיתון, כמו במקרה של המורות, הרופאים והאחיות.
נו, באמת.
לכל יועץ יש גישה למידע הזה.
תשאלו את *[השם צונזר מכיוון שיש כאן משום הוצאת דיבה]. הוא כבר עשה את זה בעבר.