היום, יום שני (21.12.2009) תתקיים שביתת אזהרה בת יום אחד בקמפוס רמת אביב (רחוב קלאוזנר 16 ת"א, מרכז האו"פ הישן שמספרו 630).
ברצונינו להבחין בין מטרות השביתה ביום שני, לבין מטרות האסיפה ביום חמישי. השביתה ביום שני הקרוב היא שביתת מחאה: אנו מוחים על התארכות ועיכוב המשא ומתן בתואנות שונות. חלפו חודשים רבים מתום שביתה, וקצב ההתקדמות במשא ומתן איטי במידה בלתי סבירה. זאת, בניגוד לאמור במכתב ההנהלה אל סגל ההוראה מיום חמישי, להלן נעמיד את הדברים על דיוקם.
גם אם מתקיימות פגישות (בתכיפות משתנה), הרי שבניגוד לטענת ההנהלה, אי אפשר לראות בפגישות אלה התנהלות סדירה של משא ומתן. לא די בעצם קיומן של פגישות כדי להגדיר משא ומתן "סדיר". משא ומתן דורש נכונות של כל צד להתפשר, להתגמש, להבין את הצד השני והאינטרסים שלו, ולרצות בכנות להגיע לסיכום דברים. אנו עשינו וויתורים משמעותיים ביותר על מנת לקדם את המשא ומתן, אך לצערנו ההנהלה כלל לא הגיבה לרבות מהצעותינו, ולא אחת התחמקה בתירוצים שונים מלדון עמנו באופן ענייני על הנושאים השנויים במחלוקת.
נביא לידיעתכם כי בבוקר יום חמישי שעבר (17.12.2009), לאחר שההנהלה שמעה על שביתת המחאה המתוכננת - ביטלה ההנהלה את ישיבת המשא ומתן שנקבעה מבעוד מועד לאותו יום. צר לנו שכך בחרה ההנהלה להגיב. במקום לעשות מאמץ לדון ולפתור את העניינים שבמחלוקת, ובכך לייתר את הצורך בצעדים ארגוניים, היא בוחרת לחמוק מכך. למותר לציין, שמצב בריאותו של המגשר, פרופ' זמיר, אינו קשור כלל לעניין, ולא היה מקום לאזכורו במכתב ההנהלה.
לעומת זאת, האסיפה הכללית ביום חמישי צופה לעתיד. כפי שאמרנו לא אחת, להערכתנו ניתן להגיע להסכם קיבוצי על עבודת ההנחיה ולהסדרה מתאימה של עבודת הריכוז בזמן קצר מאד, אם אך יושקעו הזמן והמאמץ בתום לב, ותוך רצון אמיתי להפוך את האו"פ למקום עבודה הוגן בעבור סגל ההוראה. במכתבי העדכון (המופיעים גם כאן בבלוג) הצגנו בפני חברי סגל ההוראה את הפערים בין עמדות הצדדים, וניתן לראות, שעל אף שאלה פערים לא קטנים - אין מדובר בתהום שאינה ניתנת לגישור. משא ומתן קצר ואינטנסיבי יוכל לסיים את הסאגה הזו, ויאפשר לפתוח דף חדש ביחסי העבודה באו"פ. אנו קוראים להנהלת האו"פ לעשות את המאמץ המתבקש בכיוון זה, ולמלא את חובתה כלפי ציבור עובדיה כמו גם כלפי ציבור הסטודנטים. אנו מקווים שאכן יתקיימו פגישות משמעותיות עוד השבוע, ולא יהיה צורך בצעדים ארגוניים. נכון לכתיבת שורות אלה, בחרה הנהלה לבטל את פגישות המשא ומתן שתוכננו לשבוע זה באופן חד צדדי.
באסיפה הכללית ביום חמישי (24.12.2009) נעדכן על המתרחש, נדון בדברים ויחד נחליט כיצד לפעול.
תגיות: אסיפה כללית, משא ומתן, פרופ' זמיר, שביתה, שביתת מחאה
סליחה על הפוסט הארוך, אני מעוניין להציג עמדה אפשרית מנומקת היטב לאסיפה.
נדמה לי שהגיע הזמן לדון ב"מה" ולא ב"אם". לדעתי זאת הנחת עבודה סבירה שנזדקק לשביתה, בין אם עכשיו או קצת אח"כ. לכל אדם סביר שעוד היה לו ספק, באו הצעדים האחרונים של ההנהלה, כולל נסיונות המניפולציה הזולים הרגילים, והבהירו היטב שפניהם לא לסיום הסכסוך בהתאם להתחייבויותיהם אלא למלחמה. לכן חשוב יותר לדון על תנאי כניסה ויציאה מהשביתה, ועל דרך ההתנהלות במהלכה.
אני מציע שתועלה הצעה ברוח זו באסיפה הבאה ("ברוח זו" בגלל שאני לא משפטן, ולא יודע ברמה הטקטית אם משהו בסעיפים שאני מציע יכול להפריע יותר מלהועיל). אני גם אסביר למה כל סעיף נחוץ לדעתי.
1. האסיפה של נציגי סגל ההוראה רואה בחומרה רבה את התנהלות הנהלת האו"פ במו"מ במהלך השנה ומעלה בו הוא מתנהל, ובמיוחד בתקופה שלאחר השעיית השביתה. סך כל הצעדים שנקטה בהם ההנהלה מעידים באופן ברור על חוסר תום לב, ועל ניהול מו"מ מול הנציגות הנבחרת של סגל ההוראה ללא כוונה להגיע להסכם קיבוצי, שלא כדין ובניגוד להתחייבויות שלקחה על עצמה ההנהלה בעת השהיית השביתה.
2. אי לכך מבוטלת החל מיום ראשון ה 27 לדצמבר השעיית השביתה, על כל המשתמע מכך.
3. הנהלת האו"פ נדרשת לחתום על הסכם קיבוצי מול "כח לעובדים" שהוא ארגון העובדים בו בחר סגל ההוראה להתאגד, ומול הנציגות הנבחרת של סגל ההוראה.
4. תנאי ההסכם המקובלים על האסיפה :
א. ההסכם יהיה הסכם קיבוצי הן למנחים והן למרכזים.
ב. מול המנחים, מבחינת התנאים הכספיים וההטבות הסוציאליות וכל יתר הזכויות, ההסכם יהיה זהה לזה של הסגל הזוטר הארצי.
ג. בכל מקום שיש הבדל בין אופי עבודת של המנחים באו"פ לסגל הזוטר הארצי, והתגלעה בגללו מחלוקת במו"מ, ההנהלה תקבל את עמדתנו.
ד. מול המרכזים יחתם הסכם קיבוצי עפ"י המוסכם במו"מ. בנקודות המחלוקת שנותרו ההנהלה תקבל את עמדתנו.
5. ההצעה הנ"ל היא ההצעה המקובלת על האסיפה, ואיננה ניתנת למו"מ.
6. האסיפה תכונס בפעם הבאה אך ורק לאחר שההנהלה תחתום על ההסכם מול הנציגות, כדי לאשר אותו ולסיים את מצב סכסוך העבודה.
נימוקים :
מבחינה תוכנית יש בהצעה הזאת ביטול של מספר ויתורים שהסכמנו להם במו"מ (בעיקר הויתור על הסכם קיבוצי למרכזים, ועמדה כספית גמישה יותר לעומת המקובל באוניברסיטאות אחרות), וגם אסטרטגיית חוסר מיקוח שדורשים הסבר.
העקרונות עליהם מבוססת ההצעה הם : עקרון חתירה להכרעה, עקרון כשלון ההידברות, ועקרון ההכרה בנו כחלק מהותי מהאו"פ.
חתירה להכרעה : הרושם הכללי שעולה מסטודנטים ומנחים ומשתקף היטב במה שאנשים כותבים גם כאן (במיוחד ע"י הסטודנטים), הוא שלכולם נמאס. כניסה למהלך של שביתה חייב להסתיים בהסכם חתום שיבטיח שקט תעשייתי לתקופה של שנה או שנתיים. זאת הדרך היחידה לדבר על מהלך אמין של שביתה אל המנחים והמרכזים, וזו גם חובתנו לסטודנטים.
כשלון ההידברות : כאן אאלץ להיות חד וברור במיוחד. דובר הרבה ע"י המנחים וע"י הנציגות בפרסומים שלה על המהלכים האחרונים במו"מ, שהמו"מ היה רק כסות לגרירת רגליים. המשתמע מכך הוא שלא רק שהמו"מ נכשל באופן קולוסאלי כבר פעמיים, אלא עד כמה שהדבר יכול להישמע פרדוקסלי, שהמו"מ כשלעצמו היה צעד כוחני ותעמולתי מצד ההנהלה ותו לא. לכן אין לקיים מו"מ בזמן השביתה, או אם זה הכרחי לצורך מראית עין, לבוא כדי להראות להם על מה לחתום, ולתת להם עט אם צריך. לכן גם ההצעה מנוסחת בסגנון take it or leave it. הצד השני צריך לדעת שאין טעם לגרור זמן בדיונים עקרים, כי אין לנציגות מטעמנו סמכות להתגמש. בנוסף, אי כינוס האסיפה אלא רק לאחר החתימה יחסוך זמן של כינוס כפול של האסיפה לפני החזרה משביתה (הרי יהיה צורך גם לכנס אותנו לאישור לפני חתימה, וגם לאחר החתימה לביטול מצב סכסוך העבודה כי לא נוכל לסמוך עליהם שהם יעמדו במילתם). כשהם ידעו שזהו המצב, ובהינתן המשמעות של leave it מבחינתם, הם יחתמו מהר ועל כל מה שדרוש.
הכרה בנו כחלק מהותי מהאו"פ : יש משהו יותר חשוב מהסכם קיבוצי. הסכם קיבוצי מאפשר מרחב תמרון משפטי משופר, ומניעת חלק מהשטיקים של ההנהלה. מסתבר שדרושה הפנמה של עקרון חשוב יותר : שקיים בכלל צד שני, כלומר שאנחנו קיימים. הצורך בחזרה לדרישות מקוריות והתעקשות עליהם לא נובע ממניעים צדקניים או נקמניים, אלא מצרכים טקטיים של סיפוק הצרכים של כולם (ע"ע הדרישות של אייל פרג') לצורך ליכוד השורות, ובעיקר לצורך הבהרה להנהלה שנסיון דריסה שלנו בא עם מחיר בצידו. זה כנראה לא ימנע את השביתה הבאה, אבל זה ימנע את זאת שאחריה.
מה פה משא ומתן אם אתה כותב, פעמיים:"ההנהלה תקבל את עמדתנו"?
מי פה עובד אצל מי? אנחנו אצלהם או הם אצלנו??? וזה לא שמדובר על זכויות בסיסיות, כמו תנאים סוציאלים, אלא על שיפור תנאי העסקה. זה לא הזוי?
מדבריו של רפי די ברור שהמשא ומתן מוצה (שוב על פי הניתוח הנ"ל) וכעת הוא רק משמש ככלי להשהיית החתימה על ההסכם.
"מנחה שלא שבת" : קודם כל, אחד היתרונות המעטים בהחזרת השביתה הוא שהמעטים שלא שבתו בפעם הקודמת יוכלו לתקן את הטעות שלהם, ולהחזיר את כבודם.
מי פה עובד אצל מי ? כולנו עובדים של האו"פ, אבל יש כמה ששכחו את זה. וכמו ש admin רמז, תשתדל לקרוא עד הסוף לפני שאתה מגיב.
"במקרה של מחלוקת, ההנהלה תקבל את עמדתינו". נהדר! אי אפשר לנסח את זה יותר טוב! עם החלטה בנוסח הזה עו"ד פיינברג לא יצטרך לנמק במילה אחת את הבקשה לצווי ריתוק ובית הדין לעבודה גם יוציא אותם.
ממש לא מעניין את ההנהלה אם נשבית את הסמסטר הזה. הסטודנטים כבר שילמו את שכר הלימוד עליו. אם הם לא יצליחו בבחינות הם ישלמו שוב. מה שמעניין את ההנהלה זה שכר הלימוד שיכנס בסמסטר הבא! (גם אותנו זה מעניין, אבל אנחנו כבר למדנו להסתדר עם תנודות בהיקף העבודה שההנהלה בכלל לא מסוגלת להתמודד איתן).
בואו נקווה שעד הסמסטר הבא נהיה כפופים לסעיף של "שקט תעשייתי" במסגרת הסכם קיבוצי.
עופר,
בנוגע לניסוח כתבתי בהתחלה שבכל מה שנוגע לניסוח משפטי אין לי הרצון או היכולת לעשות זאת, ואין הכוונה שההצעה הזאת תעלה כמו שהיא מלה במלה.
השיקול של שביתה עכשיו או אח"כ הוא טקטי וראוי לדיון בפני עצמו. אני לא מסכים שזה "ממש לא מעניין" את ההנהלה אם נשבית את הסמסטר. ההתרשמות שלי מההתמודדות ה"צבאית" הכושלת אתמול עם שביתת האזהרה, והאצת הקצב של נסיונות ההפחדה והפצת הדיסאינפורמציה מצידם היא שהם איבדו עשתונות. העלות של יום שביתה אחד, גם מאמצע הסמסטר, מגיע מהר מאוד ליותר ממליון שקל, וחלק מהעלות הוא בדיוק כסף שהם נאלצים להחזיר לסטודנטים שמעוניינים בכך. במלים אחרות, כסף שהם קיבלו זה דבר הפיך, במיוחד אם הפעם נכריז על אי מסירת שאלוני מבחנים ואי בדיקתם עד סיום השביתה. אפשר אולי להוסיף את זה להצעה שלי.
גם אני מקוה שעד הסמסטר הבא העניין יסתיים לטובתנו. בהתחשב בתגובה של ההנהלה לשביתת האזהרה אני בספק אם זה יקרה כשהם יחזרו לשגות באשליות שהם יכולים לקיים שקט תעשייתי תוך כדי התעלמות מקיומנו.